האיטלקים יודעים איך "להציל" לחם ישן, ומשתמשים בו באופן יצירתי ומגוון. הם בוצעים נתחים (ללא הקרום) מככר לחם ישנה, ומסמיכים איתם מרקים; כמו ריבוליטה או פפה־דה־פומודורו המפורסמים, או מוסיפים אותם לסלטים, כמו הפנצנלה, כדי להעצים את טעמי הרוטב. אפילו בקינוחים הם משקים את פרוסות הלחם הישן בקפה ובאלכוהול ומזליפים מעל קצפת מתוקה מועשרת בווניל ואספרסו (בדומה לטרמיסו)- בקיצור, גאונים. אחד השימושים הכי-הכי, הן קציצות הלחם האיטלקיות- רכות וסופר אווריריות שעשויות מלחם (איך לא?!) וגבינת ריקוטה, שסופגות לתוכן את טעמי רוטב העגבניות המושלם הזה. כדי להעצים את טעם העגבניות שברוטב, מומלץ לצלות את העגבניות טרם הבישול - כך הן יהיו מרוכזות, סמיכות וצבען יהיה עמוק. ומי שרוצה בקיצור דרך: שיוסיף קופסת שימורי עגבניות מרוסקות (בנוסף לשתיים שבמתכון) במקום עגבניות טריות וצלויות. בצל טרי קצוץ יחליף את הבצל הצלוי, ואת השום הצלוי יחליפו 4 שיני שום קצוצות. אפשר להוסיף לרוטב חצילים מטוגנים, זיתי קלמטה, ארטישוק איטלקי מוחמץ, או צלפים. ואם רוצים להוסיף לקציצות משהו קצת יותר "בריא", כמו ירק טרי מגורר למשל, אז קישוא (סחוט), גזר, סלק, תפו"א, סלרי או קולרבי יתאימו.

כמה משמח שתנובת האדמה בימים אלה משובחת להפליא. הירקות זקפו קומה, עשבי התיבול רעננים וירקות השורש החלו אט אט להשמין. זמן מצוין לתבשילים שעושים טוב טוב בבטן. ואם כבר ירקות שורש- אז הפנו מבט שני אל עבר הסלקים, הם במיטבם עכשיו- קטנטנים ומוצקים, מלאים בטעם מרוכז מתוק ואדמתי. ואם השגתם כאלה סלקים, רוצו להכין את סיר הקציצות הזה, צבעו משגע וטעמו עשיר ומאוזן בין החמוץ למתוק. את הסלקים מקפיצים על להבה גבוהה עם מעט סוכר, כדי לקבל סלקים חרוכים ומקורמלים קלות. וטיפ קטן- אם אינכם שומרים כשרות, הוסיפו בסיום הבישול 1/3 כוס שמנת מתוקה, היא תסמיך את הרוטב וצבעו האדום-בורדו, יהפוך לוורוד משגע. לחילופין, הזליפו מעט טחינה גולמית מעל, ממש לפני ההגשה.

באמריקה הלטינית עוגת טרס לצ'ס (Tres leches) היא עוגת טורט גבוהה ויפה שספוגה בשלושה סוגי חלב (חלב מרוכז, שמנת מתוקה וחלב רגיל שמבושל עד שהסמיך). הממתק שלפנינו לא קשור לעוגה המסורתית, אבל טעמו מזכיר את טעמה המיוחד. הממתק הממכר הזה נמוך ודחוס ומרקמו גמיש ונמס בפה, קצת בדומה לבראוני. הוא נולד מתוך התגובות שלכם לעוגת הקרק פאי- ששבתה את לבכם, ובצדק...! אבל שלבי ההכנה המרובים והמורכבים (באופן יחסי) היו מייאשים עבור חלקכם. אז נכנסתי למטבח בניסיון למצוא קיצור דרך לעוגה המטריפה הזו- כשהמשימה; חומרי גלם זמינים, שלבי הכנה פשוטים, ושכל אחד יצליח לעשותה. זה לא היה קל, אבל אחרי הרבה מאוד תבניות- הגעתי למתכון המעולה הזה, עם טעם ומרקם מהטובים שטעמתי, וכן, הוא ממש קל ופשוט להכנה. אתם חייבים לנסות...! יש לי תחושה שנולד לי ממתק אלמותי. ועוד הפתעה- הממתק משתבח עם הזמן והוא טעים יותר אחרי יומיים-שלושה במקרר. נטולי גלוטן יכולים להמיר את ה"לוטוס" בביסקוויטים ללא גלוטן.

תחת מעטה סמיך של טחינה חמה מסתתרות להן בנחת עדשים מבריקות, תפרחות כרובית וקוביות בטטה קטנטנות- בשילוב טעמים עדין ובמראה מהפנט. הרעיון של הסייניה גאוני- הטחינה שומרת על העדשים והירקות שלא יתייבשו ועל הדרך גם מעניקה להם טעם משגע ומרקם רך, נמס בפה. את כל היופי הזה מכניסים לתנור לצלייה קצרה, כשהסוד, לאכול אותה חמה ולנגב את שאריות הטחינה בפיתה חמה ורכה. חשוב להכין את הטחינה לסינייה נוזלית מהמקובל, כדי שלא תסמיך ותתקשה בתנור. אפשר לשדרג את הסינייה עם צנוברים מטוגנים קלות, שקדים מולבנים וקלויים, פיסטוקים קלויים, ערמונים או קוביות חצילים מטוגנות או אפויות.

אחת ההפתעות הכי משמחות במנה הזו היא ההבנה שמג'דרה בורגול הרבה יותר טעימה מזו עם אורז, שלא לדבר על זה שהיא גם הרבה יותר פשוטה להכנה. את המג'דרה הזו טעמתי לראשונה במסעדה דרוזית ברמת הגולן, והבנתי שזה הדבר האמתי; היא הוגשה חמימה לצד יוגורט צאן קר וסלט ירקות חמצמץ וזה היה אלוהי. המג'דרה מתובלת בעדינות במלח, פלפל וכמון טחון, אבל את הטעם העיקרי מקבלים ממתקתקות הבצלים שמתקרמלים להם לאיטם במחבת, עד שצבעם הפך לדבש עמוק והסוכר שבהם הפך לקרמל. אל תתפתו לזרז את התהליך ולהגביר את האש- הבצל עשוי להישרף ולהפך למריר. אפשר להחליף את היוגורט בטחינה חמצמצה. נשמר היטב בקופסא אטומה במקרר למשך שלושה ימים.

ארוחת ראש השנה בפתח ולכבודה מתכון חגיגי של פילה סלמון עסיסי המונח על מצע מתובל בעדינות של עדשים, כרוב סגול, ועלי קייל מבריקים. והכי כיף, שאין צורך להגיש לצדה תוספת כלשהי. הכול כלול במנה היפה והמקסימה הזו...(וחשוב לא פחות, היא ממש קלה להכנה). וכעת נותר רק לערוך את השולחן, ללבוש לבן ולאחל לכולכם שנה נפלאה וחג שמח.

אגדשי טופו- מנה יפנית קלאסית של קוביות טופו עטופות בציפוי פריך, עם רוטב עשיר ועז טעמים. המנה נראית כמו מרק- אבל היא לא - העיקר במנה הזו הן קוביות הטופו, והרוטב בהן הן טבולות, משמש רק כשחקן חיזוק. הרוטב היפני מבוסס על טעמי אוממי חזקים ומכיל ציר דאשי (תמצית של אצות ודגים מיובשים), פטריות שיטאקי, סויה ומירין. כדאי להשתמש בטופו מוצק (כדי שלא יתפרק בחיתוך), ולפני החיתוך לנקז אותו מנוזלים, כדי לרכז את טעמו. למרות שאני אעדיף תמיד תוצרת ישראלית, בטופו- אין תחליף לטופו משי של חברת מורי-נו ((mori-no, שנמכר בחנויות טבע ובחנויות למוצרי מזון מהמזרח הרחוק- בקופסת קרטון על המדף (לא בקירור)- לאגדשי טופו הכי מתאימה זו הקופסא הכחולה (firm), ואם לא מצאתם, כל טופו אחר שיש. הכי טעים לטגן את קוביות הטופו בשמן עמוק (קנולה, חמניות או בוטנים), כל פעם 7-6 קוביות, כדי שהשמן לא יתקרר והקוביות ייצאו פריכות ולא יידבקו זו לזו. את קוביות הטופו מגישים בתוך קערה עמוקה, עליהן יוצקים את הרוטב החם (בכמות של חצי כוס רוטב לסועד) ומוסיפים בצל ירוק קצוץ ואצות נורי פריכות. את הרוטב אפשר להכין מראש, אבל את קוביות הטופו כדאי לטגן בסמוך למועד ההגשה, כדי שישומרו על פריכותן. למנה עיקרית אפשר להוסיף לכל סועד חצי ביצה קשה.

העוגיות המטריפות האלה מזכירות במרקמן משהו שבין בראוניז לעוגיות שוקולד צ'יפס, הן רכות, גמישות, ונמסות בפה. הן ישמחו לקבל טעמים כמו קפה שחור, מלח אטלנטי, צ'ילי גרוס וחמאת בוטנים (במקום טחינה). והכי שווה למלא ביניהן גלידה עם הילדים, קצת כמו קוקילידה.

הארוחה הקלאסית של שבת בבוקר באיראן היא קוקו (תרנגולת בפרסית)- אומלט גבוה עם ביצים, ירקות, עשבי תיבול וכורכום. הקוקו נהדר לארוחת ערב של אמצע השבוע או לבראנץ שבת קיצי בליווי יוגורט, פלפלים חריפים וסלט חמצמץ. כדי שלא יתייבש מבשלים את הקוקו על הגז וללא כיסוי, ואת חלקו העליון משחימים בתנור רק בסיום הבישול - בצלייה קצרצרה בגריל. את הקוקו אוכלים חמים או בטמפרטורת החדר, והוא נשמר היטב למשך יומיים שלושה במקרר. אני במקומכם הייתי רצה להכין... אחד הכייפים.

פירוש השם קלפוטי בצרפתית הוא "מעדן ממולא" שמו ניתן לו בניסיון לתאר את הרווחים בין הפירות המתמלאים בבלילה. קלפוטי הוא מסוג הקינוחים שטרם החליט מה הוא; לפעמים הוא ירגיש כמו קינוח חגיגי ולפעמים כמו עוגה זריזה; לפעמים ירגיש כמו פנקייק תפוח, כייפי ואוורירי ולפעמים כפלאן חלקלק ונמס בפה. ואני, כהרגלי, אוהבת את אלה שעוד לא החליטו מה הם... הכנתו הכי קלה בעולם, וכולם גם, בדרך כלל, משוגעים עליו, ילדים ומבוגרים כאחד. קלפוטי קלאסי מכינים מבלילה דלילה של ביצים, חלב, סוכר וקמח, ללא שומן, שמערבבים בבלנדר. לתוספת טעם וצבע ניתן להשתמש כמעט בכל אחד מפירות הקיץ: תאנים, אגסים, שזיפים, נקטרינות, אפרסקים, ענבים ופירות אדומים. לרוב, משרים את הפירות באלכוהול וסוכר טרם האפייה. ניתן לבחור את סוג האלכוהול לפי טעמכם ולפי מה שיש בבית: יין לבן, שמפנייה, גרנד מרניה, יין פורט, אמרטו, קירש, קוניאק ועראק. הקלאסיקה הצרפתית דבקה בדובדבנים שחורים לא מגולענים מושרים בליקר דובדבנים. הצרפתים טוענים בתוקף שלגרעין הדובדבן תרומה נכבדה בהעשרת טעמו של הקלפוטי בזמן האפייה. מגישים אותו חם, מקושט בקצפת או באבקת סוכר. אני מעדיפה להגיש אותו במרכז השולחן, חם חם, כשכל אחד מהסועדים אוכל ישירות מהתבנית.

מנה נהדרת לאמצע השבוע, קלה ופשוטה להכנה, שמתאימה לכל בני המשפחה; ילדים ומבוגרים כאחד. אם זמנכם קצר, אפשר להשתמש ברוטב טריאקי מוכן, אבל הכי טעים ובריא להכין לבד בבית- אפשר להכין כמות גדולה ולשמור בצנצנת במקרר, הרוטב לא מתקלקל. את העוף אפשר להחליף בסלמון, הודו או בשר כמו פילה, שייטל, אנטרקוט או נתח קצבים. אם אתם משתמשים בשפודי עץ- כדאי להשרות אותם במים רותחים לפני נעיצת הנתחים, כדי לבטל את הטעם העצי. אפשר להשתמש בכל סוג של אטריות כמו אטריות אורז, שעועית או ביצים, ואפילו בספגטיני דקיק, אבל הכי טעים ובריא להשתמש באטריות סובה יפניות. הן עשויות מקמח כוסמת (או שילוב של כוסמת וחיטה), שנחשב לקמח בריא במיוחד, בשל הערכים התזונתיים הגבוהים שבו. אפשר להשיג בקלות גם אטריות סובה נטולות גלוטן, בעיקר בחנויות טבע ובחנויות מתמחות לממכר מוצרים מהמזרח הרחוק.

מנגו סטיקי-רייס מקינוחי הדגל של המטבח התאילנדי- קינוח ממכר, לא פחות. ומי שעוד לא טעם, היכונו לאהבה חדשה ; ביס שכולו אושר; חם וקר, קרמיות לצד נגיסות ומתיקות לצד חמצמצות- אושר! סטיקי רייס (אורז דביק -Glutinous rice) קיבל את שמו בשל האיכות הדביקה שלו, בהיותו דל עמילן ולא בשל תכולת גלוטן; אין בו גלוטן. אך למרות דביקותו, הוא, בדרך פלא, נותר יציב ומופרד, כמעט אחד-אחד (ולא דייסתי כמו אורז לריזוטו למשל). לסטיקי-רייס ארומה וטעם עדינים ויכולת טובה לספיגת טעמים. את האורז נהוג לאדות בסלסילת אידוי מיוחדת שעשויה מקש קלוע, אבל אני מאדה אותו במסננת רגילה ממתכת המונחת בתוך סלסילת אידוי רגילה- וזה נפלא, וכל אחד יכול להכין בבית. האורז במיטבו בסמוך למועד ההכנה- לכן, הכי כדאי להשרות אותו במים קרים ללילה או לפחות ל- 6-4 שעות ולאדות אותו שעה-שעתיים לפני תחילת הארוחה. לאחר האידוי משרים את האורז החם בקרם קוקוס חם ומתוק, מכסים ושומרים בצד לספיגת טעמים (לא במקרר). לפני ההגשה מחממים בכלי אידוי (עם קרם הקוקוס) או במיקרו גל. לא מומלץ להכין את האורז מראש (המגע עם האוויר מייבש אותו), אבל אם נותרו שאריות- אפשר למחרת להפיח באורז חיים חדשים אם מאדים אותו שוב בסלסילת אידוי. ניתן להשיג אורז דביק -Glutinous rice בחנויות טבע, במרכולים נבחרים ובחנויות לממכר מוצרים מהמזרח הרחוק.