השילוב הנפלא בין דגים וקבנוס נגלה לי במסעדה פורטוגלית בניו יורק- שם הוגש דג קוד טרי (כמה חבל שאין לנו את הדג הזה פה) צלוי ברוטב סמיך ומעושן של פלפלים ועגבניות עם קבנוס וזיתים. איזון הטעמים והחוויה של משהו חדש ופורץ דרך, זכורים לי עד עצם היום הזה. מאז, הכנתי כמה וכמה גרסאות של הדג הזה- ולטעמי, הכי טעים להכין אותו עם סלמון. אבל גם מוסר ים או בר ים בשרני יגרמו לכם להתענג. המנה נפלאה לאירוח, שכן ניתן להכין את הפלפלים ואת הרוטב יומיים שלושה מראש, ורק את הדג צולים לפני ההגשה.

חורשט סבזי, מרק הדגל (והגאווה) של המטבח הפרסי- אוחח כמה שהוא טעים!!
חמצמץ, עשיר בטעמים מרוכזים משפע עשבי התיבול, סמיך, חלקלק, וממלא את הבית בריחות מטריפים. את העשבים מבשלים בתחילת הבישול, כדי לתת להם את כל הזמן שהם צריכים כדי להתמוסס לאיטם לתוך המרק ולהתכהות לגוון ירוק כהה מטריף.
את העשבים אפשר לקצוץ גס, רק השתדלו להסיר גבעולים עבים ככל הניתן.
אם יש לכם שורש חזרת טרי, נפלא להוסיף 2-3 כפות חזרת מגוררת דק, יחד עם מיץ הלימון בסוף הבישול.
אם חשקה נפשכם בתבשיל סמיך (לא מרק): מפחיתים 3 כוסות מהמים ומפחיתים מהמלח בהתאם (כפית וחצי לערך).
אם אתם מגישים את המרק כמנה עיקרית- הגישו אותו עם אורז וסלט עלים חמצמץ ויש לכם ארוחה מושלמת.
אפשר להכין גרסה גם ללא בשר: מוסיפים 1 בצל (שמטגנים אותו יחד עם הכרישה), מכפילים את הכמות של השעועית האדומה ומפחיתים 2 כוסות מים.

מי לא חולם על עוגת שוקולד בננות חמה במרקם שנע בין מוס לפאדג'?! עוגה שכל ביס מוציא מהאורחים ציקצוקי הנאה רמים ומבט מתרפק?! עוגה שזוכרים ומזכירים לכם להכין לפעם הבאה?! הכירו נא את העוגה האולטימטיבית לסוף השבוע הקרוב. עוגה קלה להכנה, שמילים סתם יעיקו, פשוט תכינו, מובטח לכם שהיא תצא מושלם. עדיף להגיש חמים עטופה ברוטב שוקולד חמים.

הקובה סינייה שהגיעה אלינו מהמטבח הלבנוני והסורי, היא מנה חגיגית העשויה מבורגול ובשר, מרשימה ביופייה וטעימה באופן חריג. והכי כיף, שבאופן יחסי גם קל להכין אותה; היא אינה דורשת גלגול או מיומנות ידיים וגם לא טיגון. היא אפויה בתנור ואפשר להכין אותה יום יומיים מראש. סינייה בערבית היא תבנית עגולה שבתוכה מכינים את הקובה. בכפרים רבים עדיין אפשר למצוא קובה סינייה שנאפית בטאבון הביתי או בתנורי האבן הגדולים של המאפיות השכונתיות.

מזהירה מראש - השם עשוי להטעות כי אין כאן חומוס וגם לא טחינה, אבל החיבור בין שברי הפיסטוקים, הפטה והיוגורט יוצר ממרח ממכר שמעורר חשק לנגב עם קרעי פיתה חמה, ממש כמו עם מסבחה. מזה חודשים אני שוברת את הראש מה השם הכי נכון למנה הזו- אז אם יש לכם הצעות לשם יותר מדויק, אשמח שתכתבו בתגובות - אבל רק אחרי שתכינו(:... עבורי, זהו אחד המתכונים המשמחים ביותר שנולדו פה, מאלה שחוזרים אליהם שוב ושוב ולעולם לא נמאס מהם

אם אתם מחפשים מרק שיפיל אתכם מהרגליים, הגעתם למקום הנכון! מרקמו קטיפתי ונפלא, וטעמו מושלם, עדין ומפנק. יש לי תחושה שהוא הולך להיות כוכב החורף הזה... והשוס, שהוא הכי פשוט להכנה, במיוחד אם משווים אותו להכנת מרק בצל צרפתי קלאסי. עונג צרוף, וכל מילה מעבר לכך מיותרת. את גרעיני החמנייה (דלעת או פשתן) מומלץ לקלות על מחבת יבשה (ללא שמן) עד פריכות. זה יעניק למרק מרקם קראנצ'י נפלא. ואל תוותרו על הפרמזן- יש לו תרומה מכרעת בחוויה החושית הכוללת.

אנשי מחוז ברטני שבצרפת גאים בקרפ המקומי, והוא ידוע בכל רחבי צרפת כקרפ הטוב בעולם. הוא עשוי מכוסמת ירוקה ולא מקמח לבן, מה שמעניק לו את טעמו הייחודי. בקרפריות הצרפתיות המקומיות ניתן להשיג את הקרפים הנפלאים האלה עם חמאה, סוכר, ריבה, דבש ושוקולד. ואילו את המלוחים (המכונים גאלט) הם ממלאים בגבינות צהובות ונקניקים. הם כל כך גאים בו שאפילו הקדישו לו יום חג מיוחד (שנחגג 40 יום אחרי הכריסטמס) שבו אוכלים רק קרפים...
הסוד בקרפ טוב הוא לתת לבלילה לתסוס לכמה שעות כדי ליצור בועות, שיגרמו לקרפים להיות גם רכים ואווריריים וגם קריספים.
אם לא השרתם את התמרים יחד עם הכוסמת, אפשר לקצר תהליכים ולהשרות אותם מגולענים במים רותחים לרבע שעה בלבד. להצלחת הקרפים חשוב להשתמש במחבת דקה, מאיכות טובה, בעלת שוליים נמוכים (עדיף מחבת ייעודית לקרפים) עשויה מחומר המונע הידבקות.

משמעות המילה חרירה בערבית היא "משי" על שום מרקמו המלטף של המרק. המרקם הייחודי מתקבל הודות לשילוב של קטניות, בדרך כלל חומוס ועדשים, ירקות ירוקים ואטריות דקיקות שיחד יוצרים את התחושה החלקלקה והנעימה. טעמו העוצמתי מתקבל מתערובת של תבלינים דומיננטיים, בשילוב נדיב של שום ולימון. אם אתם מאלה שחושבים ששום זה החיים, הרגישו חופשי להוסיף, פה זה מאוד מתאים. אפשר להימנע מהשרייה ומבישול גרגירי חומוס, קל ופשוט להשתמש בחומוס קנוי, מבושל וקפוא. ואילו את העדשים מומלץ להשרות במים קרים לפני שמוסיפים אותן למרק (אפילו רק לחצי שעה), זה יעלה את ערכן התזונתי ויעורר בהן חיים.

הלזניה הזו נולדה בתקופה שבה חדר רעיון ה- Meatless Monday לתודעה שלנו, אז חיפשתי תחליף ללזניה בולונז שכולנו כל כך אוהבים. הלזניה שנולדה עשויה מרוטב עגבניות סמיך ועז טעמים המכיל פטריות ותרד. את הפטריות קוצצים במעבד מזון לפירורים, ממש בדומה לבשר טחון; הן חומות, משביעות, המרקם שלהן יציב בדומה לבשר, והטעם שלהן משתלב בהרמוניה עם הרוטב והגבינות. את תמהיל הגבינות אפשר לשנות ולהשתמש עם מה שיש בבית, הלזניה טעימה כמעט עם כל שילוב אפשרי.

לאלה שתרד פחות מדבר אליהם, אין בעיה להוריד, רק תשתמשו בתבנית מעט קטנה יותר שהרוטב יספיק לשלוש שכבות.

הניוקי הרומאי העשוי מסולת, הוא שריד קדום מימי האימפריה הרומית. הניוקי הופץ ברחבי האימפריה הרומית על ידי חיילי הלגיון הרומי, וזכה להצלחה רבה במדינות רבות. הניוקי הוכן מגלילים ארוכים ודקים של בצק העשוי מסולת דקיקה (סמולינה), חמאה, חלב ופרמזן, נחתך לדיסקיות עדינות ונאפה בטאבונים לוהטים לקבלת קרום פריך ושחום. המאכל פשוט להכנה ומשמח את לבבות הקטנטנים. אני אוהבת להכין את הגלילים מבעוד מועד, ואת החיתוך וההרכבה אני משאירה לילדים- הם מתים על זה.

הסוד הגדול במנה הזו הוא מרקם הקציצות הרך והנמס בפה. כדי שזה ייצא מושלם חשוב לבקש מהקצב לטחון פעמיים את הבשר ולהשרות את אגוזי הקשיו לכמה שעות (או לילה) במים קרים. אגוזי הקשיו תורמים רכות וטעם עמוק ועשיר. התאילנדים מגלגלים קציצות קטנטנות (בקוטר מטבע של 5 ₪ לערך) ומבשלים אותן ברוטב סמיך בכמות כפולה מהמוכר לנו (משהו בין מרק לרוטב), אותו הם יוצקים בנדיבות בסיום הבישול על אורז או אטריות. הרוטב נפלא, מאוזן בטעמו בין החריף לחמצמץ ויתאים גם לבישול דגים, פירות ים, טופו, נתחי עוף ובשר המיועדים לבישול קצר.
אם יש לכם דרך להשיג פטריות שיטאקי טריות- זה חלום (בדרך כלל חנויות הטבע מקבלות אספקה טרייה פעם-פעמיים בשבוע)- רק חשוב להשרות אותן בקערה עם מים רותחים ל- 10 דקות, לסנן, להסיר להן את הרגליים (את כל הרגל), לפרוס לפרוסות דקות ולהשרות שוב במים רותחים ל- 10 דקות. לפני הבישול מסננים ושוטפים.
ואם כבר חלומות- עלי קפיר-ליים טריים זה הדבר (!), אין לי דרך לעזור פה, העץ אסור לגידול בארץ מחשש להדבקת עצים אחרים במחלות. העלים המיובשים, שמצויים בארצנו, חביבים, אלא שצריך להוסיף כמות גדולה מהם כדי להרגיש את הטעם והארומה שלהם.

הצבע המגרה והשחום של העוף הזה, הוא כלום לעומת הריח המעושן שלו, ועוד יותר כלום לעומת קולות העונג והגרגור שנשמעים בעת האכילה של התבשיל הנפלא הזה. הסוד של המנה הזו הוא במיעוט חומרי הגלם שבה ובפשטותה; העוף והפלפלים הקלויים סופגים בעת ההשריה את הטעמים המתקתקים של המייפל, שמאוזן באופן נפלא בפלפל שחור ובשעת הצלייה הם גם נעטפים בטעמם הממכר של הנקניקיות המעושנות. הוו. כזו מנה אתם רוצים לשישי הקרוב, קלה להכנה, אהובה על כולם הכי מגרה בעולם.