בשר חרוך, מעושן, עסיסי, נוטף ורך- זהו סוד הקסם של מנגל טוב. חגיגה שאין שניה לה. עם יד על הלב, איזו מנה יכולה להתחרות בפיתה רכה שספגה לתוכה את מיצי הבשר, שמתפקעת מנתחים צלויים על גחלים לוחשות, שמריחים בניחוח פראי ומעושן (ייאייי), ועטופים בטחינה קטיפתית, פלפל חריף ועגבנייה?! כנראה שאין כזו.

אז לפני שמתחילים, כמה טיפים להצלחה מסחררת:

פחם- פחם עץ עשוי מסוגים שונים של עצים קשים וכבדים, בעיקר עצי הדר או זית. לפחמי העץ ארומה טיפוסית וזמן בעירה ארוך. לצליית נתחים גדולים, הדורשים צלייה ממושכת, מומלץ לרכוש פחם דחוס העשוי מאבקת פחם עץ דחוסה עם חומר מילוי המבטיח בעירה ארוכה ומבוקרת. המנגל מוכן לצלייה כאשר אין להבות יותר, והפחמים מכוסים בשכבה דקה של אפר.

מנגל- גריל פחמים רחב וגדול הוא הגריל הטוב ביותר. גריל קטן מפח דק פחות מומלץ, מכיוון שיש בו מקום מועט לפחמים, מה שיוצר בעירה קצרה וחזקה. הרשת הדקיקה צמודה מדי לפחמים, ולכן גורמת לחריכה במקום לצלייה. אפשר לצלות בו נתחים שאינם דורשים צלייה ארוכה, כגון: כנפיים, חזה עוף, פרגיות, קבב או נקניקיות. הדרך הטובה ביותר לצלייה בגריל זה, היא להמתין עד שהפחמים יאפירו (כשעה) ואז לצלות בנחת. לצליית נתחים שלמים כמו סינטה או אנטרקוט, מומלץ להשתמש בגריל עם מכסה כדורי, משום שהחום המופק ממנו, נמוך ולכן הוא מאפשר צלייה ממושכת ללא חשש משריפת הנתח. המכסה ופתחי האוורור המתכווננים מייצרים חום עקיף ואפשרות לשלוט בחום ובלהבות. צלייה עדינה יותר מפיקים מגריל גז שבו מונחות אבנים וולקניות או קרמיות המתחממות ממבער המחובר לבלון גז. למרות היעדר ארומת הפחם, הוא מומלץ לכל מי שפעולת הנפנוף אינה בדמו ובשר חרוך אינו בנשמתו- הוא פשוט לתפעול (חשוב!) ולניקיון וקל לשלוט בחום הצלייה באמצעות וסת גז.

משרה– יוגורט, שמן זית, מיץ לימון, יין, מיץ רימונים או אננס, פפאיה טחונה ותבלינים כמו סומאק או זרעי חרדל –חומרים אשר ירככו את סיבי הבשר או העוף ויוסיפו להם טעם רב; ערבבו בקערת זכוכית שניים או יותר (לפי טעמכם) מהחומרים הללו, והשרו לכמה שעות (עדיף ל-12 שעות ולא יותר מ-24 שעות). ככל שזמן ההשריה יתארך, כך יתעצמו הטעמים והנתחים יתרככו. לא מומלץ להוסיף מלח למשרה, אלא להמליח רק בעת הצלייה. לאחר ההשריה שמרו את נוזלי המשרה והברישו אותם על גבי הנתחים בזמן הצלייה.

ניחוח– עשבי תבלין יבשים כגון טימין, רוזמרין, עלי דפנה, אורגנו ומרווה יעשירו ויוסיפו ארומה לגריל פחמים וגז. לוקחים את העשבים, מרטיבים מעט ומניחים על הגחלים הבוערות לפני הנחת הנתחים על הרשת. אפשר להוסיף קליפות הדרים אשר יתרמו לארומה ממד מתקתק ומעקצץ.

צלייה– מומלץ להוציא את נתחי הבשר מהמקרר לפחות חצי שעה לפני הצלייה. לפני שמניחים את הנתחים מורחים את הרשת (חשוב שתהיה לוהטת) בחצי בצל טבול בשמן. חשוב להימנע מחריצת את הנתחים וכן מהפיכתם פעמים רבות, כדי לשמר את עסיסיותם. מתחילים את הצלייה עם הבשרים הפחות שמנים ומסיימים עם הנתחים רוויי השומן.

שיפודים- שיפודי עץ מתאימים לצלייה קצרה כמו חזה עוף, נקניקיות וירקות. כדאי להשרות אותם במים רותחים לפני שמשפדים. שיפודי הברזל מתחממים מאוד ולכן הנתחים מתבשלים גם במרכזם (נוצר למעשה גוף חימום פנימי).

צמחוני- טופו, קישואים, פורטובלו, תירס, חלומי, ברוקולי, חצילים, אספרגוס ופלפלים. תפוחי אדמה ובטטות צריך לבשל במים (עד ריכוך) לפני הצלייה. אפשר לחתוך לקוביות או להשאיר אותם שלמים ולשפד. הברישו בזמן הצלייה בשמן זית, מלח וגרידת לימון- תענוג.

דגים- דגים נוטים להדבק לרשת- לכן, כדאי להניח על הרשת פרוסות בצל עבות או פרוסות לימון, לשמן אותן מעט ולהניח את הדגים מעליהן.

קינוח– אפשר לשפד פירות מיובשים, אננס, תפוח, בננה או אגס טריים וכמובן מרשמלו.

עראיס

תגיות: ארייס, בשר על האש, יום העצמאות, יופ העצמאות, מנגל, מנגל עצמאות, מרינדה, מרינדה לבשר, משרה, עראיס, ערייס, פיתה עם בשר

תגיות: עוגת אננס, עוגת לימון ואננס, עוגת קוגלהוף

שקית מג’דרה- אורז ועדשים

כוס וחצי אורז בסמטי או פרסי שטוף היטב ומסונן- (אם יש זמן מומלץ להשרות לשעה או יותר במים קרים ולסנן)

1/2 כוס עדשים חומות (בלאדי, או שחורות קטנטנות) (לא שוטפים)

3/4 כפית כמון טחון

1 כפית מלח

1/2 כפית פלפל שחור

לקערה עם מחצית הבצל המטוגן (ששמרנו בצד) מוסיפים אורז מסונן, עדשים ותבלינים ומערבבים. ממלאים שקית קוקי מחוררת או בד חיתול, קושרים (משאירים מקום לאורז לתפוח) וטומנים בחמין.

שקית כוסמת ותאנים מיובשות

1 כוס (175 גרם) כוסמת ירוקה שטופה היטב ומסוננת (אם יש זמן מומלץ להשרות לשעה או יותר במים קרים ולסנן)

6 תאנים מיובשות (דבלים) חצויות וחתוכות לרצועות דקות

5-4 יחידות ארטישוק ירושלמי (500 גרם ברוטו)  קלוף וקצוץ לקוביות קטנטנות (350 גרם נטו) או מגורר גס (אפשר לגרר בדסקית מעבד המזון לחסכון בזמן-)

1 שומר חצוי ופרוס לחצאי עיגולים דקים

1 כפית מלח

1/2 כפית פלפל שחור גרוס

מערבבים בקערה את כל המרכיבים. ממלאים שקית קוקי מחוררת או בד חיתול, קושרים (משאירים מקום לכוסמת לתפוח) וטומנים בחמין.

לביבות מצה וכרובית

את הלביבות אפשר להכין יום מראש, לטגן ולשמור במקרר עד השימוש. בשאר ימות השנה אפשר להשתמש ב 4 פרוסות עבות של חלה, מושרות במים קרים וסחוטות היטב.

כמות: 28-25 לביבות

4 מצות שבורות לפיסות גסות ומושרות במים קרים למשך 10 דקות או יותר

1 כרובית בינונית- קטנה (500-600 גרם ברוטו) מפורקת לתפרחות בינוניות

1 צרור כוסברה או פטרוזיליה שטוף היטב

3 ביצים

1/3 כוס קמח שקדים או קמח מצות (או פירורי לחם)

4 כפות שמן זית

1 כפית מלח דק

3/4 כפית פלפל שחור גרוס עבה

1. מסננים את המצות, לשים וסוחטים מעודפי מים למשך דקה. מעבירים לקערה בינונית.
2. מסירים לתפרחות הכרובית את הרגליים העבות (אפשר לקצוץ ולהוסיף לשכבת הקטניות שבסיר) שוטפים היטב ומנערים עודפי מים (450 גרם נטו לערך). מעבירים לקערת מעבד המזון וטוחנים עד קבלת פירורים דקים. מעבירים לקערה עם המצות. לא שוטפים את קערת מעבד המזון.
3. חותכים את צרור הכוסברה במרכזו, ומשליכים את החלק עם הגבעולים העבים. מנערים היטב מעודפי מים, שמים בקערת מעבד המזון וטוחנים בפולסים עד קיצוץ גס (לא מחית). מעבירים לקערה עם הכרובית והמצות.
4. מוסיפים את כל שאר החומרים ולשים היטב. משהים במקרר לפחות לחצי שעה.
5. מוציאים את התערובת מהמקרר, לשים מעט וצרים, בעזרת ידיים משמנות קלות בשמן זית, כדורים בגודל פינג פונג. אם התערובת רטובה מדי מוסיפים עוד קצת קמח שקדים או קמח מצה ומערבבים. בשלב זה אפשר להשטיח מעט ולטגן במחבת עם מעט שמן עד השחמה יפה משני הצדדים או לאפות: מחממים תנור ל- 220 מעלות. מרפדים תבנית בנייר אפייה ומברישים אותו במעט שמן זית. מניחים את הכדורים על נייר האפייה ומשטחים בעדינות (לעובי של כ- 1 ס”מ). אופים 20 דקות עד השחמה קלה בצדן התחתון של הלביבות. בעזרת מרית הופכים לצד השני ואופים 5 דקות נוספות.

סיר ברזל יצוק  “לה קרוזה“

תגיות: חמין, חמין טבעוני, חמין ללא גלוטן, חמין לפסח, חמין צמחוני, חמין צמחוני לפסח, צ'ולנט

קרמיקה: ורד טנדלר-דיין

תגיות: אוסובוקו טלה, אוסובוקו טלה שוקי עוף מייפל וחצילים, מנה עיקרית לפסח, פסח, שוקי עוף מייפל וחצילים, תבשיל לפסח

תגיות: אוכל בורמזי, אוכל הודי, טופו, טופו בעגבניות ותבלינים, טופו מבורמה, טופו עם עגבניות ותבלינים, מנת טופו

קרמיקה: ורד טנדלר-דיין

תגיות: ירכיים של עוף עם שיבולת שועל, עוף בתמרהינדי שיבולת שועל וחצילים, עוף עם שיבולת שועל, פולקע עם שיבולת שועל

תגיות: חטיפי אנרגיה, חטיפי בריאות, עוגיות בריאות, עוגיות גרנולה, קוביות אנרגיה, קוביות גרנולה, ריבועי אנרגיה, ריבועי גרנולה

תגיות: מרק דלעת ותפוחים, מרק תפוחים

אני זוכרת היטב מה הרגשתי כשטעמתי לראשונה קראק-פאי; מופתעת, מרוגשת, פעורת פה! לא האמנתי איך מעוגה תמימה למראה ולא הכי מגרה מתקבלים כאלה טעמים מופלאים שעושים מיד שמח בכל הגוף. אני מקנאה בכם שטרם טעמתם את העוגה הזו… (:

את הקראק-פאי של לאה מוריסון טעמתי במסעדת הבשר 25-M בשוק הכרמל, ומאז זיכרון טעמה לא עזב אותי. ניסיתי לאפות קראק-פאי מכל מיני מתכונים שמצאתי בשיטוטים באינטרנט, אבל זה לא היה זה. אז אזרתי אומץ ופניתי אליה כדי שתלמד אותי את הסוד- וגליתי אישה כובשת, נוצצת מכישרון ומקצועית לעילא. לאה סיפרה לי שהיא גילתה את העוגה בעת לימודי הקונדיטוריה שלה בניו יורק (FCI), שם העוגה הפכה ללהיט היסטרי. מסתבר, שהעוגה נולדה במקרה, על ידי קונדיטורית בשם כריסטינה טוסי שעבדה במסעדת “מומו-פוקו” בניו יורק, שהכינה קינוח פשוט לעובדי המסעדה: תחתית פאי קריספית העשויה מפירורי עוגיות שיבולת שועל מעורבבים עם חמאה, סוכר ומלח, ומלית המבוססת על חלמונים, שמנת, וניל וחמאה. אני יכולה לתאר לי את התלהבות העובדים ומדוע היא נכנסה מיד לתפריט הקבוע של המסעדה. בעקבות ההצלחה המטורפת של העוגה בניו יורק, החליט השף (דיוויד צ’אנג) לפתוח לה מאפיה משלה בשם milk-bar ששם היא מוכרת, בין היתר, את העוגה עם השם הנועז.

ולפני שמתחילים במלאכת האפייה כמה קטנות:

• זו לא עוגה למתחילים, אומנם לא נדרשת מיומנות כלשהיא, וכל אחד עם סבלנות ומשקל בבית יצליח לאפות אותה (מניסיון של כמה נסיינים…) אבל היא מעט מורכבת ויש בה כמה שלבים שעשויים להרפות את ידי המתחילים.

• אבקת חלב– למרות הכמות הזעומה של אבקת החלב במתכון, לאה אומרת שלא כדאי להמיר אותה בשום דבר אחר. קונים אבקת חלב בחנויות מתמחות, חנויות תבלינים ובשווקים. ולמי שלא מכיר: אבקת חלב היא חלב מיובש ולא ממותק (אל תתבלבלו עם מלבין לקפה- זה לא זה). כדאי לקנות פחית במשקל 375 גרם, ולשמור בקופסא אטומה במקום מוצל- זה נשמר לשנים.

• וניל– אין כמו הטעם של מקל וניל טבעי, קל להשיג בחנויות תבלינים, בשווקים ובחנויות מתמחות. בעזרת סכין קטנה וחדה חורצים אותו לאורכו ומבשלים כפי שמוסבר במתכון. ניתן לשמור אותו לשימוש חוזר (חשוב לייבש היטב בין שימוש לשימוש). תחליף ראוי הוא מחית או אבקת וניל טבעית, אבל לא תמצית וניל נוזלית ובטח לא סוכר ווניל.

• קיצור דרך– אם התאהבתם בעוגה (כמוני…) כדאי להכפיל את כמויות הבסיס (שלב 1+2) ולאפות בשתי תבניות לאניגליש קייק, לפורר ולהקפיא מחצית מהפירורים לשימוש בעוגה הבאה. זה מקצר את הזמן באופן משמעותי. גם את המלית אפשר להכין מראש, ולשמור במקרר בקופסא אטומה (יום-יומיים). לפני השימוש ערבבו את המלית היטב כי הסוכר נוטה לשקוע.

• הגשה– העוגה טעימה במיוחד כאשר מגישים אותה חמימה. הכי כדאי להכין אותה יום-יומיים מראש, לעטוף היטב ולשמור במקרר. לפני שמתחילה הארוחה להוציא מהמקרר ולחתוך לפרוסות (קשה לחתוך אותה כאשר היא חמה), ולפני ההגשה, לחמם תנור ל- 180 מעלות ולאפות 5 דקות לעוגה בטמפרטורת החדר, ו- 6 דקות לעוגה קרה.

ואם בא לכם להזמין עוגה כזו, וגם מקרונים נפלאים, קינוחים, מאפים מלוחים ועוד (הכול טעים, יפה ואסתטי!) אתם מוזמנים להתקשר ללאה: 0522320668

קרמיקה: ורד טנדלר-דיין

תגיות: פאי, קראק-פאי, קרק-פאי

תגיות: איך מנביטים חומוס, הנבטה, חומוס, חומוס ברעא, חומוס מונבט, ממרח חומוס, ממרח חומוס מונבט, סלט חומוס

תגיות: טו בשבט, כוסמת, כסמת, מרק גרוזיני, מרק לטו בשבט, מרק מגרוזיה, מרק מישמשים גרוזיני, מרק משמשים גרוזיני, מרק עם כוסמת ומשמשים, מרק עם כוסמת ירוקה

תשכחו לרגע אחד את כל מה שאתם יודעים על מה טעים, על מה יפה, על מה כדאי ומה אתם אוהבים… ליפן יש איכות אחרת להציע לכם, היא משנה מחשבות, , אהבות, טעמים והלך רוח…  זו ההמלצה הראשונה והכי חשובה שאני יכולה לתת לכם…תרפו, תשחררו, תיתנו ליפנים להוביל אתכם כעיוורים.. חסרי דעות קדומות ומחשבות.

הסתובבנו ביפן 3 שבועות; חרשנו ערים גדולות, רחובות סואנים, ברים, מסעדות יוקרה, ומסעדות פועלים, אכלנו בדוכני רחוב ובשווקים, הסתובבנו בכפרים נדחים, בהרים, בנחלים ובטיולי טבע, לא משנה איפה לנו, הריוקנים (בתי מלון מסורתיים) היו מקסימים, נקיים ומטופחים והאוכל, תמיד, אבל תמיד, היה טעים ומענג (ולרוב מופלא). ההמלצה השנייה שלי אליכם- עזבו אתכם מהמלצות (כגון הפוסט הזה(:  …), תסתובבו כאילו אין מחר, תלכו לאיבוד, תאכלו כשתהיו רעבים ותניחו את הראש איפה שמסתדר. אני מבטיחה לכם, אין אוכל לא טעים ביפן, אין מקום לא נקי ואיפה שלא תניחו את כף הרגל זה יהיה מעולה, כזו היא יפן… מפתיעה, מהפנטת, ממכרת. אני באמת ובתמים מאמינה שאלוהי השינטו והבודהה יודעים משהו שאנחנו טרם גילנו. הבנתי (קצת באיחור, אני מודה) שהרדיפה אחר הכתובת אחר המסעדה הכי..הכי, מיותרת… מתברר שיש מאות מסעדות סושי הכי הכי ואלפי מסעדות ראמן הכי הכי..

וכמה יופי יש במדינה העדינה והאינטליגנטית הזו; המחשבה טרם הביצוע, השירות המוקפד, האסתטיקה, הירידה לפרטים… והסטייל… עוצר נשימה, ללא סוף, כזה שנכנס מתחת לעור וגורם לך להרגיש שאתה לא בכיוון בכלל…והיפנים! מקסימים עושים הכול בחיוך, באדיבות ובהמון יראת כבוד. הם ילכו עבורכם עד קצה העולם כדי להבטיח את שלומכם ו/או את שביעות רצונכם. וההתייחסות שלהם לטבע; הסוף כמו גם ההתחלה, המחזוריות, השלכת, הפריחה, הגינות המוקפדות והרחובות המטופחים, האוויר, השמים, הנהרות… אוחח כמה יופי…

הכי אהבנו לשוטט ולחפש איזאקיות מדליקות (הוורסיה היפנית לבר קטן ועממי), שפזורות בכל מקום- גם במקומות נדחים. הבילוי באיזאקיה היה, עבורנו, הזדמנות מצוינת להכיר יפנים ואת יפן הלא רשמית. על הבר תמצאו יפנים שיהיו מאוד סקרנים לגביכם וישמחו לשוחח ולהכיר, כמובן במגבלות השפה- האנגלית שלהם כמעט ולא קיימת… ובכל זאת השיחות הכי שוות שהיו לנו עם יפנים היו באיזאקיות.

המנות באיזאקיות מוגשות לצד סאקה או בירה, קטנות, טעימות ומגוונות- סשימי, סושי, יקיטורי (שיפודי עוף/ירקות/בשר/חלקי פנים על גריל פחמים), מרקים, טופו, דג בגריל, סלטים קטנים, משהו בדומה לטאפסים. המחירים לרוב שפויים (3,000-4,000 יין לסועד, תלוי כמה שתיתם באותו ערב..(;)

ואי אפשר שלא להזכיר את המגוון המדהים והאינסופי של המתוקים המצויים בכל פינה. היפנים, מסתבר, משוגעים על מתוקים קטנים ומעוצבים. ביניהם מוצ׳י (בצק אורז טחון ואלסטי) ממולא באינסוף טעמים, צורות וצבעים. אם נתקלתם במוצ’י שמוכן לנגד עינכם, בעבודת יד, (זה לא נפוץ במיוחד), תעצרו ותטעמו.  דוריאקי (פנקייק ממולא בשעועית אזוקי), אוהגי (בצק העשוי משומשום שחור וממולא באורז דביק ממותק) ועוד עשרות סוגים אחרים ונפלאים שתמצאו בחנויות קטנות ומעוצבות המנוהלות בידי רבי-אמן, וגם בדוכני הרחוב.

המלצה שלישית; עזבו אתכם מדיאטה ומבריאות (את זה תשאירו ליום-יום)… חווית המתוקים ביפן יצירתית ומרגשת ושווה הרעלת סוכר קלה(:

ובכל זאת, למי שלא השתכנע… הנה כמה מהמקומות שנחרטו בזיכרון כחוויות קולינריות ואחרות שוות

Tokyo

:Kyubey– Keio Plaza Hotel Tokyo (in Shinjuku), tel:03-33440315, Nishishinjuku 2-2-1

אין מה לא לומר- מסעדת סושי (רק סושי וסשימי) מדהימה, חוויה קולינרית יפנית במלוא מובן המילה! מדויק, מוקפד, עדין ומרגש (יקר, אבל שווה..!). אכלנו את התפריט ב- 17,820 ין, יש תפריט גם ב: 11,880 ין וגם תפריטים יותר יקרים, עד 35,640.

מסעדות מישלן אחרות מכוכבות שקבלנו עליהן המלצות מאנשים שמבינים באוכל יפני; חלקן יקרות וקשה להשיג מקום ברגע האחרון, אבל בצהריים פחות עמוס, והן עולות הרבה פחות (לא אכלתי בעצמי, אבל מאמינה שהן לא פחות ממדהימות);

Sushi Aoki

Takumi Shingo Sushi

Sukiyabashi Jiro

Takumi shingo Sushi

Kimura

Mizutani

Midori sushi

ועוד קצת טוקיו:

 Jige Tsukiji: 03-32486332, Tsukiji 2-14-3 NIT Tsukiji Bul

ממוקמת בשוק הדגים ‘Tsukiji’ אכלנו שם בנטו בוקס לארוחת צהריים עם לחי טונה בגריל; מה אגיד?! התגלות, נירוונה, דמעות של אושר… שווה שווה שווה 1000 ין לאדם, שזה סוג של חינם. (זו המסעדה שצולמה בתכנית של גידי ואהרוני שאוכלים/מגרדים בה סשימי טונה מתוך האידרה) של דגי טונה ענקיים.

:Harajuku ghost lou

ארוחת צהריים באזור הרג׳וקו – Harajuku, מסעדת פועלים פשוטה וטעימה שמגישה גיוזה מעולה (!)- סוג אחד בלבד, ממולא בבשר חזיר טחון עדין..עדין – מאודה או צרוב על הפלנצ׳ה, לצד מלפפונים במיסו וכרוב מוחמץ (מחיר מצחיק…).

Harajuku Gyoza-ro
Japan, 〒150-0001 Tōkyō-to, Shibuya-ku, 渋谷区Jingūmae, 6 Chome−6−2−4
+81 3-3406-4743
https://goo.gl/maps/chDi7vwzdw82

Golden-gai, shinjuko

ההתאהבות הראשונה שלנו בטוקיו היתה פה, זהו אזור של בארים קטנטנים ומדליקים, שפתוחים כל הלילה.. מעולה להעביר שיחות חולין ליליות עם מקומיים על כוס סאקה חם. באזור הזה גם אכלנו ראמן שהיה הכי טוב בטיול (ואכלנו מלא ראמנים מעולים). Ramen Nagi הוא בר ראמן הממוקם בקומה הראשונה של בניין פיצי (יש שלט קטן ברחוב), בחלל הקטן שמונה מקומות על הבר עם ראמן מסוג אחד בלבד (אבל מי צריך יותר?!) עדין, לא שומני, מאוזן בטעמים המורכבים שלו ובו שני סוגי אטריות- רחבות (מדהימות במיוחד) ורגילות- 1000 יין למרק לערך- לכל אוהבי הסרדינים המיובשים- אפשר לבקש תוספת.

:Omakase

ארוחת אומקסה הינה ארוחה שהתפריט שלה אינו ידוע מראש, משתנה מיום ליום ומעונה לעונה כיד הדמיון הטובה של השף. אין תפריט כתוב. הרפתקה לחובבי סיכון שאוכלים הכל (או כמעט הכל). לא תמיד המחירים ידועים מראש, והם בד”כ לא בצד הנמוך של הסקאלה. חוויה קולינרית עזה, שופעת מסתורין והפתעות.
יש ל-Omakase כמה כללים בסיסיים: נסו לחוש את האווירה לפני שמתמסרים לה, השתדלו לחוות אותה רק במקום קטן ואינטימי, אל תתערבו לשף בעבודה, בקשו רשות לצלם, ניתן ומומלץ לשוחח עם השף (אם הוא משתף פעולה), אבל מומלץ לגלות רגישות בנושאים אישיים.

:Kaiseki

ארוחות קייסקי הינה הגרסה היפנית ל- Haute Cuisin. ארוחת ערב חווייתית (לפעמים עד כדי דמעות) יצירתית וומאוד טעימה. לרוב מוגשת בריוקאנים המסורתיים או במסעדות מתמחות אשר נקראות ריוטיי (Ryotei). הארוחה בד”כ מורכבת משמונה מנות ביניהן; מנת פתיחה, סשימי, דג צלוי, מרק, אורז טמפורה וקינוח. קיוטו נחשבת לבירת הארוחות הללו, ובה תוכלו למצוא שפע של מסעדות מעולות, אל תחפשו כתובות מומלצות חבל על הזמן והטרדה בחיפוש. זה יגיע אליכם לבד. פשוט לכו לפי האף והאווירה במקום (בד”כ די יקר- מעל 10,000 ין לסועד).

:Kyoto

 ב- Arashiyama שבקיוטו אכלנו ארוחת צהריים במסעדת סובה (אטריות כוסמת בצבע ירקרק) נהדרת בשם Yoshimura. אל מול חלון גדול הצופה אל הנהר. במסעדה יש גם חדרון פרטי מקסים ורומנטי המיועד לארבעה עד שישה סועדים- כדאי להזמין מראש. טעמים נפלאים.

יקיטורי כייפי, טעים ולא יקר אכלנו בסמוך לאזור Gion בשם Yakitori Hitomi.

:Naoshima- Benese-house

אי האומנות המקסים נאושימה (Naoshima) מנוקד במוזאונים קטנים, פסלי טבע, אינסטליישן ויצירות אומנות המפוזרות בכל שטחו של האי. הביקור באי ובמוזאונים שבו היה מקסים ובחלקו אפילו חווינו תחושות רוחניות שרק אומנות טובה יכולה ליצור. ארוחת קייאסקי מעולה ויצירתית (ולא מאוד יקרה) אכלנו במסעדה היפנית בתוך המוזיאון Benese-house ולנו לילה במלון אשר שייך גם הוא למזיאון (יקר, אך שווה..!!).

:(Koya-(san

במנזר פודין שבקויה סאן שליד אוסקה אכלנו ארוחת קייאסקי נפלאה (צמחונית) אותה הכינו הנזירים המקומיים החיים במנזר. אחד המקומות ביפן! לטעמי, הביקור במנזרים שבקויה-סאן ובבית הקברות המקומי והיפיפה (כן-כן!) הוא בגדר חובה.

מזמינים דרך האתר https://www.japanican.com/en/

456, Koyasan, Koya-cho, Itsu-gun, Wakayama

:Nakasendo trail

נקסנדו – אחד מחמישה נתיבי תעבורה עיקריים ששימשו את הקיסרות בתקופת ה-Edo. זה הספציפי חיבר את קיוטו לטוקיו (אז Edo). אורכו למעלה מ-500 ק”מ ולאורכו 69 ערי מעבר. חלקים מהדרך נשתמרו עד היום. אנחנו בחרנו לעשות את המקטע שנחשב לאחד היפים והשמורים של הדרך, באזור Kiso Valley, בין העיירות Magome  ו-Tsumago. עבורי הטיול לאורך הכפרים הציוריים שצצו לאורך המסלול והטבע המהפנט שנגלה לעיננו היה אחד מרגעי השיא של הטיול. התרגשתי, התפעלתי וחשתי מבורכת. אם אתם אוהבי טבע וטיולים, אל תוותרו על המסע שאינו קשה מבחינה פיזית.

:Takayama

בטקיאמה (בירת האלפים היפניים) השתתפנו בפסטיבל הסתיו המסורתי (יש גם פסטיבל אביב בחודש אפריל, בזמן פריחת הדובדבן)- בו כל רחובות העיר המקסימה והציורית הזו התקשטו והתהדרו לכבוד אלפי התיירים והיפנים שפקדו את העיר ליומיים- רבים לבושים בתלבושות מסורתיות ורכובים על מקדשים ניידים מקושטים בדרקונים ובעיטורי שינטו למינם. העיר טקיאמה והאזור סביבה מתמחים ומתהדרים בבשר מסוג הידה (hida), שנחשב מבין הטובים ביפן (לי הוא היה טעים מקובה-ביף). אינני אשת בשר, אך למרות זאת, חווית האכילה של הבשר הזה השאירה אותי נפעמת, לא פחות. אם אתם מחפשים חוויה קולינארית, זוהי אחת מהן, מרגשת, חדשה ושונה מכל מה שאתם מכירים.

ובהקשר הזה אמליץ על שתי חוויות:

בלב השכונה העתיקה שוחזרו שלושה רחובות עתיקים, בלבם תמצאו בשני דוכני רחוב שמוכרים סושי (2 נגירי) על קרקר אורז. ה”דג” מעל האורז, שנראה כמו טונה, איננו דג, זהו למעשה בשר ההידה המפורסם (גילנו שזה בשר רק עם הביס הראשון…). השתגענו, זה היה טעים, רך ומענג, חוויה שאי אפשר לשכוח (מרוב התרגשות, שכחתי לקחת כתובת מדויקת, אבל תוך כדי השיטוט תוכלו לזהות אותם בקלות לפי התור המשתרך).

ההמלצה השנייה בטקיאמה היא מסעדת בשר בסגנון טפניאקי בשם Hida Ramayana kyoya בה הסועדים צולים את הבשר בעצמם על גחלים המונחות במרכז השולחן. הבשר היה משויש, חמאתי, רך ומענג והצוות היה חביב ודובר אנגלית.

ואם אתם רוצים לרכוש תה ירוק, אנחנו קנינו תה ירוק מהפנט בחנות תה Matsuno Tea Stall הממוקמת ברחוב הראשי: Chome-37 Honmachi, Takayama-shi, Gifu-ken 506-0011, אם אתם שם, ורוצים לקנות אשלח תמונה בשמחה של חבילת התה בווטס-אפ למי שרוצה לקנות את הספציפית הזו (0525389733).

עוד כמה קטנות על אוכל:

• מהשיטוטים שלנו ברחבי יפן מצאנו שבכל עיר, גם בערים הקטנות והפחות “סקסיות” חבוי אזור בילוי לילי עם סמטאות ציוריות ובתי אוכל וברים קטנטנים שמגישים אוכל מקומי טעים- חפשו את האזורים האלה- זוהי חוויה אותנטית נפלאה.
• אל תוותרו על אכילת גלידה “אמריקאית” רכה מהמכונה, כן כן, הפושטית הזו, שתמצאו אותה כמעט בכל מקום, אלא שביפן היא כיפית וטעימה ומגיעה במגוון טעמים נהדרים כמו מאצ’ה (תה ירוק), שומשום שחור, ערמונים, יוזו, אזוקי ועוד.
• אקונומיאקי- אוכל רחוב פופולרי (מקורו באוסקה)- סוג של פנקייק ממולא בכרוב, בייקון, אטריות, ביצה, אצות ובצל ירוק, והכל שוחה ברוטב ברביקיו- אוהבי הז׳אנר חולמים על זה בלילה…

וכמה קטנות על החיים:

• ביפן לא נותנים טיפים בכלל (לא במוניות, לא במסעדות ולא למדריכי הטיולים), אל תציעו, ובטח שאל תתעקשו. לכן, כדאי להביא מתנות קטנות מהארץ, בעיקר למדריכי הטיולים ובכלל, בטיול כמו בכל טיול, תפגשו בדרך מלאכים  קטנים שיעזרו ושישתדלו עבורכם. הדרך הכי טובה להודות להם היא לתת להם מתנה קטנה מישראל (אני הבאתי צנצנות דבש קטנות, תמרים, שקדים טבעיים, חמסות, סבון מוצק משמן זית, קרם ידיים אורגני, נרות ריחניים ישראליים וכדומה..) רק אל תשכחו לעטוף אותם יפה לפני הנסיעה. היפנים מחשיבים את האריזה היפה, לא פחות מאשר את המתנה עצמה, והם מאוד מעריכים ומקפידים על זה. תשמחו לגלות שהיפנים מאושרים לקבל מתנות קטנות, וגם להעניק לכם בחזרה…ולעולם אל תסרבו לקבל מהם מתנה, הם יעלבו עד עמקי נשמתם.

• רכבות JR Pass: מאפשר שימוש לא מוגבל ברכבות למשך 7, 14 או 21 יום. לא זול, אבל במידה שמתכננים הרבה דילוגים, מאוד שימושי ומאוד כלכלי. חייבים לרכוש את הפס מחוץ ליפן לפני הנסיעה. בישראל ניתן לרכוש וואוצ’ר בשני משרדי נסיעות. אנחנו רכשנו באופיר טורס (03-5269828).

• רישיון נהיגה בינלאומי: אם בכוונתכם לשכור רכב ביפן זכרו שנוהגים שם בצד שמאל, ושמחירי המעבר בכבישי האגרה גבוהים ויעלו כפול מעלות הדלק. בעת השכרת הרכב חובה להציג רישיון בינלאומי (גירסת יפן). רישיון הפלסטיק הישראלי שלנו לא תופס) ניתן להוציא רישיון בינלאומי במשרדי ממסי. זכרו לציין שאתם צריכים את הגרסה היפנית.

• כמעט בכל בית מלון, ובוודאי בכל ריוקאן תמצאו מרחצאות ציבוריות בשם אונסן או סנטו- מופרדים לגברים ולנשים- חלקן פנימיות וחלקן חיצוניות, תחת כיפת השמיים. חווית המרחץ באונסנים שמימית, ודי מהר לאחר תחילת המסע העדפנו להתרחץ באונסנים הציבוריים ולא במקלחת בחדר. כולם, ללא יוצא מן הכלל היו מרווחים, נעימים, מטופחים, נקיים ומאוד מרגיעים. הם מצוידים בשפע של מים חמים, שמפו, סבון, מייבש שיער, וכל מיני פינוקים אחרים כיפיים אללה. מלבדם תמצאו לאורך המסלול שלכם אונסנים הפזורים בטבע- המים החמים בהם נובעים מתוך פעילות גאו-תרמית ומכילים מינרלים טובים לגוף ולנפש. אין מילים לתאר כמה זה מושלם.

• נימוסים ביפן זה חשוב! הרבה מעבר למה שאנחנו רגילים (הלוואי והייתי יודעת את זה לפני הנסיעה) למשל: המטלית הלחה המוגשת בכל מסעדה בתחילת הארוחה נועדה לנקות רק את הידיים. לא מקובל לנגב בה את הפנים ובטח לא את השולחן. אין להשאיר את מקלות האכילה בעמידה בתוך המרק או האוכל, וגם אין להניח אותם על פי הקערה. לצורך הנחתם יש למקלות סטנד מיוחד על השולחן. היפנים יגישו לכם כל דבר בשתי ידיים, מומלץ גם לקבלם בשתי ידיים. עניין של כבוד. עוד מומלץ גם לא לסרב לקבל כרטיסי ביקור, תמיד תוכלו להיפטר מהם אח”כ. להזמין אוכל במסעדה ולא לאכול ממנו כי לא אהבתם נחשב לפגיעה אישית בשף ולחוסר נימוס. יפנים יעשו מעל ומעבר כדי לעזור, נסו לא לדחוק אותם לפינה: הם לא מסוגלים להגיד לא, אבל ניתן לראות כאשר הם במצוקה. תתחשבו במקסימים האלה, גלו סבלנות ושחררו באדיבות. בכניסה לבתים ובריוקאנים יש להוריד את הנעליים וללכת בכפכפים המונחים בכניסה. במקומות רבים יש כפכפים אשר מיועדים רק לשירותים – ואין לצאת אתם מהשירותים. כשאתם שותים עם יפנים, תמלאו רק להם את הכוס ואפשרו להם למלא לכם את הכוס שלכם. אם קבעתם פגישה (מסעדה/בית קפה/משרד), תמיד תשאירו ליפני את הכיסא שפונה לכניסה. מסורת מימי הסמוראים.

זהו חברים, מאחלת לכם שייצא לכם יום אחד לחוות את יפן, מחכה לכם חוויה שלא תשכחו לעולם, אצלנו, כפי שבטח כבר הבנתם, המפגש עם יפן ועם היפנים הותיר בנו תחושה של כמעט התגלות. של נעליך, הנדרש בכל מקום, עושה את שלו, ותחושה של קודש נותרה בנו ימים רבים לאחר החזרה.

מתגעגעת אלייך יפן.

תגיות: המלצות יפן, המלצות ליפן, טיול ביפן, יפן

תגיות: קרקר בלי גולטן, קרקר גרעינים, קרקר זרעים, קרקר ללא גלוטן

תגיות: קארי אדום, קארי דג, קארי דגים, קרי

תגיות: מרק עוף, מרק עוף וקוקוס, מרק עוף עם חלב קוקוס, מרק עוף קרם קוקוס ואטריות שעועית, מרק עוף תאילנדי, מרק עם עוף וחלב קוקוס, קרם קוקוס ואטריות שעועית