מרק טום יאם

טום יאם הוא אולי המרק הכי פופולרי במטבח התאילנדי. חצוף, נשכני, עוצמתי בטעמיו החריפים-חמוצים-מלוחים וכל כך מענג. וכל הכיף הזה ב-15 דקות עבודה! ארוחה לתפארת בכלום זמן.

סוד טעמו של המרק מצוי בשלושה מרכיבים עיקריים; למון גראס, שורש גלנגל ועלי קפיר-ליים. אל תבהלו, היום קל להשיגם: למון גראס טרי ניתן להשיג בכל מרכול/ירקן ובחנויות הירקות האינטרנטיות הרבות, ואילו את הגלנגל והקפיר-ליים ניתן להשיג בצורתם המועדפת לשימוש- מצוננים טריים- באתר "עלה הביתה". אני מזמינה מהם כמות גדולה, מקפיאה, ואז המרק זמין להכנה בכל עת. ניתן להשיג את שלושת המרכיבים גם בצורתם היבשה, אבל זה לא אותה ליגה, ובינינו- חבל על הכסף.

הגלנגל הוא שורש ממשפחת הג'ינג'ר, הוא קצת דומה לו בצורתו אבל קטן יותר ובשרו קשה יותר (לאחר הבישול, לא אוכלים אותו, רק מוצצים). טעמו עשיר, ארומתי ופחות חריף. אם לא הצלחתם להשיגו ניתן להשתמש בפרוסות ג'ינג'ר טריות.

במקור, טום יאם הוא מרק צלול, אבל לאוהבי חלב/קרם קוקוס אפשר להחליף חלק מהמים בחלב/קרם קוקוס (הכמות תלויה בכם) כדי לקבל מרק סמיך, משביע ועשיר יותר בטעמו. אפשר להכין טום יאם עם כל תוספת שתבחרו; דגים, פירות ים, עוף, טופו, פטריות או כרובית (קחו בחשבון שכרובית זקוקה לבישול מקדים במי מלח עד התרככות).

לאחר סיום הבישול מתקנים טעמים: מוסיפים ליים/לימון, רוטב דגים, צ'ילי, מחית טום יאם (לא חובה), סוכר או מלח לפי טעמכם.

במקור מגישים טום יאם עם אורז, אני מעדיפה עם אטריות אורז/שעועית דקיקות (זכוכית), שהכנה שלהן פשוטה: משרים את האטריות במים רותחים במשך 5 דקות, מסננים ומקצרים אותן קצת במספריים, כי הן ארוכות מדי.

ולפני שתשאלו: פטריות שיטאקי טריות טעימות פי כמה מהמיובשות וקל להשיג אותן היום במרכולים, אצל חלק מהירקנים ובחנויות טבע. לרוטב דגים אין תחליף אמיתי (זה סוד הטעם של האוכל התאילנדי), אבל אם אין ברירה אז מלח, ובלי למון גרס וקפיר ליים (או לפחות אחד מהם) תיאלצו לאכול מרק מיבשת אחרת.