רישתה סורית – אטריות עם עדשים בצל מטוגן כוסברה וגבינת פטה

בבית ילדותי האוכל והבישולים של אמא היוו את הציר המרכזי של הבית. שיחת היום במשפחה הייתה "מה מתבשל היום?" "מה יתבשל מחר?" והכי חשוב "מה יוגש בארוחת ליל שישי?". אמי מאוד אהבה לבשל ולאפות ואין לי שום ספק כי את כישרוני ירשתי ממנה.

היא כבר הרבה שנים לא איתנו, אבל זיכרונות הטעמים והריחות ממטבחה צפים ועולים כל הזמן. בתחילת דרכי במטבח ניסיתי לבשל כמוה, וזה לא באמת עבד. לקח לי שנים להפנים ש"ליד" (שלה) ולטעם זיכרון הילדות יש משמעות וייחודיות ושאף פעם זה לא ירגיש כמו הטעם ההוא. הכרה זו שיחררה אותי, ובכך אפשרה לי "לעוף" וליצור את המטבח שלי.

מאז, מטבחה של אמי אילנה הוא עוד מקור השראה.

בילדותי, הרישתה בושלה בצהרי שבת השרביים של סוף הקיץ. היה כל כך חם בחוץ שלא התחשק לה לעבוד במטבח וככה היא "חיפפה" לנו ארוחת צהריים של שבת. מקור המנה מהטבח החלבי (אבא שלי עלה לארץ מסוריה ואמי כמו "אישה טובה" למדה לבשל אוכל סורי מהדודות שלי, למרות שמוצאה מטנג'יר - שזה בכלל בקצה השני של אגן הים התיכון) וכאן היא מוגשת לכם בוורסיה שלי (פחות שמן, פחות עבודה, בכלל יש לי צורך קיומי לשנות מתכונים כך שבסופו של דבר נעבוד פחות במטבח ועדיין יישאר טעים למות...) תנסו, אני מבטיחה לכם התאהבות....