לעוף על המקרוני
לפני 40 שנה לא היתה בארץ פסטה. אבל כן היה מקרוני- צינורות עבים וחלולים, מעט ספוגיים ואהובים מאוד על כל הילדים. למיטב זכרוני המתכון הפופולארי בבתים של אז היה רסק עגבניות מטוגן בשמן עם מלח ופלפל והוא עטף את המקרוני (שהיה לרוב מבושלות יתר על המידה) ברוטב חלק, אדום וסמיך. ואני אהבתי את זה, אוחח כמה שאהבתי. אבל עוף לא אהבתי. אמי ניסתה להכין לי אותו בכל מיני צורות אך הייתי סרבנית עוף די עקשנית. העוף היחיד שהסכמתי לאכול היה העוף שבחמין מקרוני- שחום, מעט שרוף ומלא בטעמים של המקרוני האהובות עלי כל כך. עד גיל די מאוחר הייתי בטוחה שחמין עוף מקרוני הוא המצאה פרטית של אמי, תכסיס שמטרתו שאוכל קצת עוף. וכמה הופתעתי לגלות את האמת. אני זוכרת שפתחתי את ספר הבישול הראשון של חיים כהן ומצאתי בו חמין עוף מקרוני; הספר כמעט נפל לי מהידיים מרוב השתאות, רק אז הבנתי שחמין עוף מקרוני הוא נחלתם של עוד כמה אנשים.
את חמין המקרוני אכלנו בשישי בערב (ולא בצהרי שבת) בעיקר בחודש שלפני פסח, אולי בגלל מזג האוויר שמתאים בדיוק לחמין כזה ואולי כדי להיפטר מהחמץ שבמזווה. יותר מכל, ייחודו של החמין הזה נעוץ במרקם המקרוני- חלקן יוצאות קשות, מעט שרופות ויבשות וחלקן יוצאות רכות ונימוחות. במשך השנים ניסתי לשדרג את החמין עם פסטות איכותיות, מיובאות מאיטליה, אבל זה לא הלך. חמין מקרוני רוצה מקרוני תוצרת הארץ. כדי שמרקם המקרוני ייצא מדויק בסיום הבישול, מבשלים אותן בישול מוקדם לדרגת חצי בישול. המקרוני צריכות להיות גמישות אבל עדיין קשות למאכל. יש המוסיפים לחמין ביצים קשות, תפוחי אדמה קלופים ופרוסים לפרוסות או חצילים מטוגנים.
לשלוח לחבר
2 תגובות ללעוף על המקרוני
הוספת תגובה
ספרים
אני רוצה להגיד שאני מאוד נהנית מהספר שלך, לאט לאט ובסוף אסיים לעשות בו את כל המנות, הכל לטעמי.
תודה!
תודה רבה!