קינוחי אורז
נראה שהסינים היו הראשונים שהמתיקו אורז. הם בישלו אותו עם סוכר, מים ומעט תבלינים ללא תוספת של חלב. היו אלה הפרסים שהבינו שתוספת של חלב שקדים או חלב עזים ודבש משדרגים את המנה מדייסה פשוטה לקינוח טעים ומנחם. מעניין לציין, כי כבר בכתבים רפואיים מזרח תיכוניים מימי הביניים מוזכר השימוש באורז מבושל ממותק כמזור לכאבי בטן וכמאכל מזין לתינוקות ולקשישים.
פודינג אורז אומץ במהרה על ידי עמים רבים והפך לאחד הקינוחים האהובים בעולם הודות לאופיו הפשוט- בישול אטי של אורז עם חלב, דבש או סוכר. ניתן למצוא סוגים שונים של קינוחי אורז ברחבי הגלובוס, אולם הם נבדלים זה מזה בזן האורז, באופי הבישול ובתבלינים נותני הטעם והארומה. אך לכולם מכנה משותף אחד- קינוח פשוט להכנה, מזין ומרגיע.
קינוחי אורז בקרב הקהילות היהודיות אומצו בחום. יהודי מרכז אירופה ובפרט יהודי רומניה, נהגו להגישו כמזון יומיומי- בגרסת פרווה אפויה עם ביצים וסוכר, לסיום ארוחה בשרית, ובגרסה חלבית מבושלת בחלב לארוחת בוקר של שבת. יהודי ספרד שמאכלי אורז בכלל וקינוחי אורז בפרט, היו חלק בלתי נפרד ממזונם, אף נהגו להגישו מסורתית לסיום צום יום הכפורים בשל דרך הכנתו המהירה ואופיו המזין והמאושש. הארוז קון לאצ'ה (בלאדינו) הוגש לצמים בשובם מבית הכנסת, חם, מתובל בגרידת לימון וקינמון, מקושט בעלי כותרת של וורדים. יהודי תורכיה אף נהגו לשבור את הצום עם הסוטלאצ', לעיתים מבושל בחלב גרעיני מלון, או בחלב שקדים. יהודי עדת בני ישראל ממומבי הגישו את הקהיר לאחר הצום בתוספת פרוסות שקדים וקוקוס טרי. יהודי סוריה ומצריים הגישו את המחלבייה של יום הכיפורים בתיבול מי פריחת תפוזים, פיסטוקים, וסירופ דבש ממותק מעל
לשלוח לחבר
ספרים
הוספת תגובה