זמן בטטה - מטבח מקומי
7 בדצמבר 2012

זמן בטטה

בזמנים קדומים נלקטה הבטטה מהבר באיי פולינזיה הרחוקים באוקיינוס השקט, והתושבים אכלו אותה על עליה המזינים. משם היא הופצה לפרו שבאמריקה הדרומית, ככל הנראה על ידי ציפורים, שם בויתה והפכה לירק משמעותי בתזונת העם הפרואני. קולמובוס הספרדי הוא שהביא את זרעי הבטטה לאירופה באחד ממסעותיו,  וכבר מסוף המאה ה 15 היא הופצה לכל עבר. הסינים התאהבו בה ופיתחו זן מתוק ועמילני יותר, דומה לזן שאותו אנו אוכלים כיום. הם גם היו הראשונים להבין את הפוטנציאל האדיר הטמון בשורש הזה, עם בשרו הרך והנימוח כדי להוסיף נוכחות, מתקתקות ותחושת שובע לתבשילים. רכות בשרה הנימוח שלהבה את קיבת הסינים ועד מהרה הפכה הבטטה לירק השני בחשיבותו בעולם.

למרות שנדמה כי הבטטה היא קרובת משפחה של תפוח האדמה, בוטנית, אין ביניהם קשר. בעולם קיימים 400 זנים שונים של בטטה כשההבדל בניהם כה גדול עד שלעיתים נדמה שהן ממשפחות שונות: צבעה יכול היות צהוב, כתום, סגול, אדום או לבן, רמת מתיקותה נעה בין מתקתקות קלושה למתיקות עזה והעמילן האגור בשורש משתנה מממרקם יבש עד למרקם לח.

אומנם ניתן להשיג בטטות כמעט במשך כל השנה, אך עכשיו הן בעונתן ועל כן הן טעימות יותר, כאשר גודלן בינוני, בשרן רך וללא סיבים ורמת מתיקותן מתונה. כבוחרים בטטה יש לוודא שמשקלה כבד יחסית וקליפתה חלקה.

בטטות אינן נשמרות טוב במקרר ועל כן רצוי לשמור אותן במקום קריר וחשוך.

את הבטטה אוכלים מבושלת או צלויה וניתן לשלבה בסלטים, מרקים, נזידים, לחמים ועוגות.

השילובים האהובים על הבטטה הם קינמון, גבינת עיזים, פטה, דבש, סילאן, טחינה גולמית, קוקוס ואגוז מוסקט.



הוספת תגובה


תגובה




נגישות