כי ג'ינג'ר זה אופי
הפלא הקולינרי האגור בשורש הג'ינג'ר (בעברית- זנגביל), התגלה כבר לפני אלפי שנים, הוא נסחר בהצלחה בדרכי הסחר העתיקות היישר מהג'ונג'לים של דרום מזרח אסיה למדינות אירופה, ונחשב לתבלין היקר מכל. אך רק כאשר ביות וגודל בחלקים הכפריים באסיה, נחשפו סודותיו הקולינאריים ושפע טעמיו הייחודיים שדרגו מנות אסייתיות רבות. כיום הג'ינג'ר גדל למעשה רק כצמח מתורבת, ומסיבה לא ברורה לא נמצא ג'ינג'ר שגדל בר.
בעולם מוכרים היום למעלה מ-50 זנים של ג'ינג'ר, הנבדלים זה מזה בחריפותם ובמרקמם. הזן שנחשב למשובח בעולם בא מג'מייקה והוא ידוע בעסיסיותו, בעוקצנותו ובניחוחו העז – וזה הזן, לשמחתנו, שגדל בישראל.
באסיה משתמשים בשורש לבישול רק בצורתו הטרייה, חתוך לגפרורים (ג'ולייאנים), קצוץ קטן או מגורר על פומפייה. במטבח היפני משמש הג'ינג'ר לניקוי החיך בין מנה למנה כאשר הוא פרוס דק ומוחמץ. באירופה לעומת זאת, מקובלת יותר האבקה שנטחנת מן השורש המיובש.
את הג'ינג'ר מומלץ לקנות כאשר קליפתו דקה ומעט מבריקה, בהירה ומתוחה על פני השורש. קימטוטים רבים מעידים על שורש שאינו טרי. חשוב שהשורש יהיה נוקשה ופריך: אם הוא נשבר בקלות במפרקים- גם זה סימן שהוא טרי. ככל שהשורש מתיישן, הוא מתרכך ותוכנו הופך לסיבי. מכיוון שהשורש זקוק ללחות ונוטה להתייבש במקרר, מומלץ לאחסן אותו בקירור כאשר הוא עטוף בנייר סופג או במגבת לחה.
השימוש בג'ינג'ר טרי הוא פשוט: קולפים את הקליפה בעזרת קולפן ואז מגררים על פומפייה. כדי לפרוס, לחתוך לגפרורים (ג'ולייאנים) או לקצוץ, הדרך הפשוטה ביותר היא לקלוף, לפרוסות דקות, בעזרת קולפן את בשר הג'ינג'ר הטרי (לאחר הסרת הקליפה), ואותן מניחים בערמה על קרש החיתוך ואז חותכים לאורך לגפרורים או קוצצים. אין צורך להתעקש ולקלוף פיסות גם מליבת השורש, כי היא לרוב סיבית ופחות נעימה ללעיסה. מן הליבה ניתן לעשות חליטות תה או לגרר על פומפייה ולשמור בקופסא אטומה עם שמן בוטנים או קנולה במקרר.
ג'ינג'ר טרי אוהב שילוב של טעמים מלוחים, מתוקים וחריפים. ניתן לשלב ג'ינג'ר בתיבול של דלעת ובטטה צלויה (בתוספת קינמון שמעשיר את טעמו של הג'ינג'ר) בחצילים, בפטריות, בתבשילי בשר, עוף ודגים וברטבים על בסיס עגבניות וצ'אטני. אבקת זנגביל יבשה תשתלב בעוגות בחושות, בעוגיות ובלחמים.
לשלוח לחבר
ספרים
הוספת תגובה