העוגה שלא לוקחת את עצמה ברצינות - מטבח מקומי
9 באוקטובר 2013

העוגה שלא לוקחת את עצמה ברצינות

אני מודה, מעולם לא אהבתי קאפקייקס. מתיקות היתר של שלהם והקרם הכבד העשוי חמאה הרתיעו אותי. גם שלל הקישוטים והעיטורים לא הפעילו לי את בלוטות הטעם. וזה לא שאינני חובבת מתוקים, אני כן, אבל בתנאי שיהיו עם אישיות שהסוכר אינו ממלא בה את התפקיד המרכזי.

 לפני מספר שבועות חזרתי מניו יורק ושם אכלתי קאפקייקס שטרפו לי את כל הקלפים- הם היו אווריריים, מתוקים במידה והקרם עליהם היה קל ומעודן. הם היו טעימים, מהנים ומשמחים מאוד. ואז הבנתי שהקאפקייקס נועדו לשמח אנשים, כי הקאפקייק לא לוקח את עצמו ברצינות, הוא קליל, מהנה, ילדותי מעט וססגוני עד מאוד.

הקאפקייק נולד אי שם במאה ה- 19, במטבחי עקרות הבית האמריקאיות שהבינו שאפיית עוגות בכוסות אישיות חוסכת להן זמן אפייה. מהר מאוד יוצרו עבורן תבניות שקעים והן הפכו למוצר חובה בכל בית.  אט אט נוצרה מסורת של עיטור המאפינס בשלל קצפות, קרמים וסוכריות, מה שהפך אותם מסתם מאפינס יום־יומי לקאפקייק – המיועד לחגיגות ולאירועים מיוחדים. הקאפקייקס צברו פופולריות והיו שהפכו את מלאכת ההזלפה והקישוט לאמנות.

בלילת הקאפקייקס היא בלילה המזכירה באופייה עוגה בחושה או מאפין. חשוב להקפיד להקציף את הביצים רק לזמן קצר כדי שהקאפקייק לא יתפח מדי ואז ייסדק. אפייתם בתבנית למאפינס ממתכת עדיפה על זו מהסיליקון, שכן הדופן של המתכת מתלהטת ומייצרת קרום פריך ותוך רך ולח.

נכון שהקרם המסורתי של קאפקייקס הוא קרם המבוסס על חמאה אך, כאמור, הוא פחות אהוב עלי ועל כן מוצעות כאן אופציות אחרות, קלילות ואווריריות יותר. חשוב לצנן אותם היטב לפני ההזלפה לבל תימס הקצפת. הקפידו על זילוף יפה ואלגנטי, שכן פה, היופי חשוב יותר.



הוספת תגובה


תגובה




נגישות