עוגת תפוזים
אני זוכרת היטב את ריח עוגת התפוזים של אימי. בחוץ קר וגשום ואני חוזרת מבית ספר במעיל רטוב ומגפי גומי מוכתמים בבוץ ישר למטבח, אל עבר העוגה שאהבתי יותר מכל. העוגה הגבוהה חיכתה ריחנית מריח תפוזים טריים, חמימה ורכה עם אבקת סוכר בזוקה מעל. ואמי בחצי חיוך וחצי כעס: "לימור, קודם ארוחת צהריים, אחר כך קינוח", ואני כהרגלי לא שומעת. גם היום זה קורה לי: כשאני רואה עוגה שווה אני חייבת להתחיל את הארוחה עם ביס מתוק ורק אחר כך אפשר לאכול.
יש אינסוף מתכוני עוגות תפוזים, אני אוהבת בעיקר את אלה שבהן טעם התפוזים דומיננטי והריח הנישא מהם לא עוזב את החושים.
התפוז הוא פרי שדרים בו יחדיו שני מאגרי טעמים שמשלימים זה את זה בהרמוניה השמורה לפלאי הטבע: האחד במיץ והשני בקליפת התפוז. טעמם שונה זה מזה ולכן גם אופי השימוש בהם אחר- לקליפת התפוז ריח אופייני של פריחה וטעם מריר עדין. אני מוסיפה לכל עוגת תפוזים לא מעט גרר תפוז והוא מבשם את העוגות בניחוחות משכרים. לפני שמגררים את הקליפה, שוטפים אותה באופן יסודי כדי להסיר את הדונג המצפה אותה. אגב, צבעה הכתום של הקליפה אינו מעיד על בשלות הפרי אלא דווקא על הטמפרטורה שהתפוז נחשף בזמן גידולו- ככל שנחשף לימי שמש רבים יותר כך קליפת התפוז תהייה כתומה ובוהקת יותר.
טעמו של מיץ התפוז שונה מזה של הקליפה ונע בסקאלה שבין חמוץ למתוק. יש לו ארומה עדינה שמשתלבת היטב בעוגות, תבשילי עוף וברווז וברטבים לסלטים. את המיץ סוחטים מתפוזים קטנים וטריים ככל האפשר, כי טעמם של הקטנים עמוק ומתוק יותר ועסיסם רב.
אף על פי שאני בעד קיצורי דרך, דווקא בעוגות תפוזים אינני ממליצה להשתמש במיץ קנוי (גם לא בזה שנען כי הוא סחוט טרי), משום שהמיצים הללו עברו סטריליזציה בחום נמוך, פעולה שמפיגה את ריחו האופייני העוקצני של הפרי ומשנה את המולקולות החמוצות שבו. ולאלה המשוגעים לעניין, חפשו תפוזים שנקטפו זה עתה. כמו שטעמו של תפוז טוב יותר כשאוכלים אותו טרי, כך גם המיץ והגרר שלו הרבה יותר טעימים.
לשלוח לחבר
ספרים
הוספת תגובה