עוגות הסולת שלי
בימים הקדומים במזרח התיכון רוב העוגות והקינוחים היו עשויים מסולת, שהיתה אז צורת הגריסה הדומיננטית של החיטה הקשה מסוג דורום. כבר בשלבים הראשונים של טחינת הדורום נושר גרגר הסולת מגרעין החיטה, הוא מופרד בידיים מיומנות ומה שנותר מגרעין החיטה נטחן לקבלת קמח לבן. מן הסולת הכינו דייסות חמות עם חלב ומאוחר יותר גם עוגות. כבר לפני יותר מאלף שנים התענגו הפרסים על ה"הלבה" (משם מקור השם 'חלבה') קינוח זהוב וחם העשוי מסולת מבושלת בחמאה ובסירופ תמרים, ענבים, דבש או סוכר ומתובלת באגוזים טחונים, קינמון ומי ורדים. עם השנים השטיחו את העיסה החמה על גבי טסי נחושת עגולים, בהם התקררה העיסה, ואז נחתכה לצורת יהלומים. ליהלומים היה טעם עז ומתוק ומרקם דחוס. הטורקים שאימצו את הקינוח הפרסי, הבינו שאם יאפו את העוגה ויתבלו אותה לאחר אפייתה, בסירופ סוכר חם, יקבלו עוגה אוורירית וטעימה יותר.
עוגת סולת אפויה נפוצה במדינות רבות במזרח התיכון ולה שמות שונים: ביוון היא מכונה 'רוואני', בבלקן ובטורקיה 'טישפישטי' במצרים מכונה 'בסבוסה' בלבנון ובהודו 'הריסה' ובמרוקו 'מהמורה'.
הכנת עוגת סולת פשוטה ומתחילה בהשריית הסולת בחלב או מיץ כדי להפחית מתחושת הגרעון האופיינית לסולת. לאחר ההשריה מערבבים את הסולת הרטובה עם שאר המרכיבים ואופים. נהוג להוסיף שקדים, קוקוס, אגוזי מלך או לוז טחונים דק כדי להעשיר את טעם העוגה ולהוסיף לה מרקם עשיר. כיום יש שמוסיפים פירות מיובשים מושרים בליקר, ריבת תפוז או שזיפים ומרציפן. בשל אופיה המגורען של הסולת, נהוג להשקות את העוגה בסירופ סוכר חם, מיד בצאתה מהתנור. לאחר ספיגת כל הסירופ מתקבלת עוגה בעלת מרקם לח ועסיסי. לרוב יכיל הסירופ מים וסוכר אך לעיתים יוחלף הסוכר בדבש. תיבול מי הסוכר משתנה- יש המוסיפים גרידת תפוז או סרט קליפת לימון ומי פריחת תפוז, ויש שיעדיפו מי ורדים וקינמון. עם השנים נוספו לתיבול גם מקלות ווניל, קוניאק והל. ביוון נוהגים להעשיר את מי הסוכר בשוט של אוזו. במועדים חגיגיים נוהגים להגיש לצד העוגה תלולית קצפת מתוקה, בליווי תה נענע חם ומתוק. ועדיף להגיש את עוגות הסולת יום לאחר האפייה.
לשלוח לחבר
ספרים
הוספת תגובה