חציל
מבין כל הירקות, רק מעטים יכולים להכתיר עצמם כמנהיגים, אבל החציל יכול. יש בו איכויות של לידר, הוא עוצמתי, דומיננטי וכריזמטי. עוצמתו גם נמדדת ביכולתו לשנות את אופיו ולהשתלב בצניעות בהתאם לסביבתו.
למעשה קשה לתאר את המטבח הים תיכוני ללא החציל. הוא אהוב על כולם, לרוב קלוי על אש גלויה או על גריל פחמים או כמטוגן לצד לימון ושום. יש שיעדיפו אותו מאודה ויש שאוהבים אותו כממולא, כך או כך הוא משתלב באופן הרמוני עם שפע עשבי התיבול וחומרי הגלם הים תיכוניים בהם בורכנו. אבל השידוך המופלא מכולם הוא עם שמן זית ארומטי, איתו הוא מתאחד באופן סימביוטי; הם מעצימים אחד את השני אבל גם מתאחדים באופן ששמור רק לזוגות מהמיתולוגיה.
גם מטבחי אסיה אוהבים את החציל. הם מאדים, מטגנים ומבשלים אותו, והוא מצידו, מקבל בשמחה את שפע הטעמים והרטבים האסייתים הדומיננטיים.
בעידן של היום קשה להבדיל בין סוגי החציל השונים. בעבר היה ברור שאם נשיג חציל שפניו גבעות-גבעות, צורתו פחוסה ומשולשת, בידנו חציל באלדי, נטול גרעינים שטעמו מתוק. היום חקלאים זריזים מגדלים אותו בחממות, כך שלצערנו רובם כבר ממזמן לא חצילי טבע.
מומלץ לבחור חציל לו גבעול ירוק ועוקצני שקליפתו מבריקה, מתוחה ובוהקת, שמרקמו דחוס ומשקלו,בחלק התחתון בו אגורים הגרעינים- קל יחסית. ככל שיהיו בחציל פחות גרעינים כך מרירותו תפחת ובשרו יהיה לבן ומתוק יותר.
כאשר קולים חציל על גריל פחמים או על אש גלויה, מומלץ לעשות זאת על אש חזקה ובמהירות, טרם החציל יתבקע. וזאת כדי שפיח האש או הגחלים לא ישחירו את בשר החציל. כאשר קולים חציל בתנור חשוב לחמם את התנור היטב, במצב גריל, על החום הגבוה ביותר ולקלות אותו קרוב ככל הניתן לגריל העליון. חשוב לדקור אותו כמה פעמים, אלה יהיו פתחי מילוט לאדים שימנעו ממנו להתבקע.
כדי לנטרל את המרירות מחציל קלוי, שולפים את בשרו בזריזות בעודו חם (עדיף עם הידיים או עם כף מעץ ולא עם סכין שיכול להשחיר את בשר החציל), סוחטים עליו מעט מיץ לימון ומסננים במסננת לפחות לשעה, כך כל הנוזל המריר יתנקז החוצה.
אם קולים או מטגנים פרוסות/ קוביות חציל אין צורך לקלוף אותו לגמרי. חשוב להשאיר מעט פסים מהקליפה כדי לשמור על מרקם יציב. אין גם צורך להמליח אותו מראש, כמו שנהגו בעבר, משום שכיום החצילים יחסית ממועטי-זרעים ולכן גם המרירות פחותה.
הוספת תגובה