גריסי פנינה
הדגן הראשון שתורבת בעולם העתיק, הרבה לפני האורז, התירס והחיטה היתה השעורה. הם קילפו את הקליפה והסירו את הנבט וקיבלו גריסים טעימים ומשביעים שדומים בצבעם לפנינים. גריסים לא מעובדים, יחד עם גריסי הפנינה היו אז הדגן החשוב ביותר, והאכילו פיות רבים זמן רב בהיסטוריה האנושית. הם היו טעימים, מזינים ומשביעים.
אומנם בעת הסרת הקליפה והנבט מאבדים גריסי הפנינה חלק מהחומרים המזינים, אך להבדיל מדגנים מעובדים אחרים כמו האורז או החיטה, עדיין נותרים בהם מרכיבים מזינים רבים.
אפשר להשתמש בגריסי פנינה כחומר מסמיך: בעת הבישול הם מפרישים כמות נכבדת של חומר שמעבה מרקים, נזידי בשר וחמין. הבישול הממושך ירככך את הגריסים עד שיוותרו כמעט ללא גוף. אפשר גם להשתמש בהם כחומר גלם עיקרי, בעל גוף, טעם ומרקם, אבל אז צריך לבשל אותם בנפרד, בסיר עם הרבה מים, למשך לא יותר מחצי שעה. הגריסים יוצאים אווריריים, תפוחים, ומעט דביקים. נפלאים בסלטים או כתוספת במקום בורגול, קוסקוס או אורז.
אפשר לבשל גריסי פנינה באותו אופן שמבשלים אורז לרוזוטו או לפילאף הטורקי, טכניקת הבישול-אידוי מחוללת בהם פלאים והם יוצאים פחות דייסתיים מהאורז. יש להקפיד למעט בערבוב בזמן שהם מתבשלים, כדי לשלוט על שחרור החומר המסמיך, ויש למזוג את נוזלי בישול הריזוטו באופן הדרגתי ורק עד לרמה שהגריסים התרככו.
לשלוח לחבר
ספרים
הוספת תגובה