קטן, כתום, חורפי וטעים - מטבח מקומי
8 בינואר 2014

קטן, כתום, חורפי וטעים

תפוזונים

כל תחילת חורף אני מחכה להם, לתפוזונים הסינים, שיבשילו וינקדו את העץ הננסי שבחצר בנקודות כתומות ובוהקות. בתחילה אני מתענגת עליהם כחטיף, קוטפת ואוכלת ישר מהעץ, כי את הקוממקואט אוכלים שלם, על קליפתו הדקה, ואז מתפצפצים בפה עושר טעמים וארומות שמקורם בקליפה, טעמים נדירים שאינם מצויים בפירות ההדר האחרים.

וכשהעץ כבר אינו יכול עוד לשאת את הפרי, אני מעמידה סיר גדול ורוקחת את הריבה האהובה עלי מכולן. ריבת הקומקוואט- התפוז הסיני, שבה שילוב טעמים מופלא שנע בין מריר למתוק ומרקם עדין ונגיס של קליפות תפוז עדינות ששוחות בסירופ שקוף ומבריק. ליבת הפרי שעשירה במיץ חמצמץ מכילה גם זרעים הרווים בפקטין, האחראי על הסמכת הריבה.

לאחר שמלאתי שתי צנצנות בריבה בוהקת אפשר להתחיל לשחק קצת. אני מוסיפה את הריבה לעוגות בחושות, לבראוניז שוקולד, לעוגיות , לתבשלי עוף, לחמין ולסלטים. אפשר להוסיף כף גדושה מהריבה מעל קינוחי אורז חמים, פנה קוטה, טרמיסו ועוד ועוד.

מהר מאוד תגלו שהריבה הנפלאה הזו היא סוג של חומר גלם חדש במטבח, שאפשר לשלבו עם אינספור מנות לפי טעמכם ואומץ לבכם.

אך הדרך הטעימה מכולן היא לערום את הריבה מעל לחם שחור ודחוס המרוח בחמאה רכה ולגרר מעל קוביית שוקולד מריר משובח. תענוג.

 תפוזונים

את קרן שביט- אישה מוכשרת ומלאת שמחת חיים – פגשתי במקרה אצל חברים, והחיבור היה מיידי. חשיבתה היצירתית ליופי ולאסטטיקה והשיחות סביב אוכל, טעמים וריחות נמשכו אל תוך הלילה. לא רצינו להיפרד והבנו שאנחנו חייבות להיפגש ולנסות ליצור יחד. קרן סיפרה לי על ביתה הנטוע בלב עמק יזרעאל, על פתחי האור ששוטפים את הבית ועל הכלים הנדירים. החלטנו (וזו רק ההתחלה…) לצלם יחד כתבה אצלה בבית. אני אבשל ואצלם והיא תעשה את הסטיילינג לצילומים.

הבית של קרן, המשקיף על נוף עוצר נשימה של העמק, היה בשבילי כמו לונה פארק מהמם שמלא בכלים צבעוניים (כולם פרטי אספנות נדירים), בדים, תכשיטים, בובות, פרחים, חרסינות ומה לא. היה תענוג לבשל ולצלם אצלה. וכשגמרנו לצלם פתחנו בקבוק יין והתנפלנו על הריבה, ככה ישר מהסיר, ערמנו כף סמיכה של ריבה חמה על לחם שחור וצחקנו מאושר, היה כיף. תודה גדולה לך קרן על הסגנון, על היופי ועל שהסכמת לשתף אותי בחייך. לבלוג של קרן שביט.



הוספת תגובה


תגובה




נגישות