מורה לחיים
זה היה לפני 20 שנה לערך, הייתי אז אשה צעירה ובלבה תשוקה גדולה לפצח את סודות המטבח הצרפתי. לאחר שחסכתי מספיק כסף (אין על מקצוע המלצרות), ארזתי מיטלטלים ספורים ונסעתי לפריז ללמוד צרפתית, כדי שאוכל להתקבל לבתי הספר הקולינאריים הנחשבים, שלימדו אז רק בצרפתית. אלינה, המורה שלי לצרפתית, יהודייה ממוצע מרוקאי, הייתה פריזאית תוססת שלימוד השפה הצרפתית נהפך אצלה לסוג של שליחות. לאחר שעות הלימוד היא הייתה מזמינה אותנו לביתה, מציגה לנו סרטים בצרפתית, ספרי קומיקס, הצגות מקלטות ישנות ושאר מינים של פעלולים ואטרקציות כדי להטמיע את השפה בפינו.
החיבור ביננו היה מיידי, וכשהיא הבינה שבסיום הקורס אני הולכת ללמוד בישול ואפייה היא החלה להעביר לי אינסוף מתכונים בצרפתית כדי שאתרגם אותם. בנוסף נשלחתי לשווקים כדי שאחזור ואספר לכל התלמידים מה קניתי ובכל פעם שחזרתי ממסעדה תיארתי בפני הקבוצה את שאכלתי- הכל כמובן בצרפתית. בוודאי תסכימו, מורה מהחלומות.
לקראת סיום הלימודים אלינה נכנסה לכיתה והודיעה בהתרגשות שהיא הולכת לבשל בביתה ארוחה מרוקאית חגיגית ממיטב מתכוני משפחתה. חלוקת התפקידים היתה: היא תכין את כל התבשילים ממתכונים מרוקאים אותנטיים- שאין דברים טעימים מאלה, אמרה- ולנו נותר להביא את היין ולדבר סביב השולחן בצרפתית.
קוראי היקרים; ארוחה כזו מצחיקה לא הייתה לי שנים לפני וגם לא שנים אחרי. לאחר פתיחת בקבוק שמפניה (שהתברר בדיעבד שהיה החלק הכי טוב בארוחה) הגישה אלינה למנה ראשונה דג עם רוטב עגבניות ופלפלים חרפים. חוץ ממני ומבחור ברזילאי, כל שאר הסטודנטים לא יכלו לאכול אותו (חריף אש!!). כמות אגלי הזעה, השיעולים וכוסות המים שרצו בשולחן לצינון היפנים, הסינים, האמריקאים, השוודים והגרמנים היו כאלה שרק אישה איתנה כמו אלינה תוכל להתעלם מהם, כאילו דבר שבשגרה הוא.
לאחר הרגעת הרוחות והשיעולים, יצאה המארחת מהמטבח הקטנטן שלה עם טס נחושת גדול שעליו הונח ברוב פאר טאג'ין שחום ויפה מבשר כבש, מבושל בדלעת, פירות יבשים, אגוזים, דבש וקינמון. ולא רק יופי והוד היו בו, הריח העשיר שלו עטף אותנו מכל עבר וגירה לנו את בלוטות הרוק שנותרו זועקות למזון מנחם. אז ערמנו לנו בצלחות בנדיבות מן התבשיל החם והתחלנו לאכול.
בבת אחת כולנו פסקנו ללעוס, בשר הכבש היה קשה להחריד והטאג'ין היה כל כך מתוק שאי אפשר היה לבלוע אותו. הסתכלנו אחד על השני ולא ידענו מה לעשות. העברנו את קוביות הבשר (אבן!) מצד לצד בצלחות שלנו, עשינו רעש כאילו אנחנו לועסים, האמיצים שביננו בלעו פה ושם בלית ברירה, וכולנו חיכינו שהסיוט הזה ייגמר. אבל אלינה הגיבורה, דבר לא ישבור את רוחה. לקינוח, הבטיחה, לא יהיו הפתעות. היא הכינה לנו גלידת וניל משגעת במכונת הגלידה החדשה שהיא קיבלה מבעלה ליום ההולדת. כל הארוחה היא קשקשה על גלידת הווניל המיוחדת שלה ואיך כל המשפחה שלה מבקשת ממנה להכין אותה שוב ושוב.
מאז ועד היום לא זכור לי ביס כל כך נורא. ומה כל כך נורא בגלידת וניל, תשאלו? אז לגלידת הווניל של אלינה היה טעם של דגים. אני משערת שבעת הכנת הגלידה משהו קפץ לה מתבשיל הדגים לסיר עם החלמונים והשמנת וגרם לגלידה שלה להיות הדבר הכי בלתי אכיל בכל גאליה כולה. והאמינו לי, אין שילוב נורא מזה. אתם בוודאי יכולים לדמיין את פרצי הצחוק (שלא יכולנו יותר לעצור) שרצו בשולחן. ואלינה שלנו? דבר לא ירפה את ידיה. בסיום הארוחה היא הוציאה ממני הבטחה שבסיום לימודי הקולינריים אבשל להם ארוחה מתקנת: התפריט שלה יהיה בדיוק כשל אותה ארוחה, רק הפעם, ביקשה בחיוך, שייצא אכיל.
אלינה, כמה שאני מודה לך על שנה נהדרת ועל שפה יפה שמתנגנת לי בפה עד היום בתשוקה וברוך.
את הארוחה המתקנת לצערי לא הצלחתי להפיק, כולם התפזרו להם לארצותיהם והקשר ביננו נותק (בתקופת האבן לא היה פייסבוק). אבל מאז התבשלו במטבחי עשרות טאג'ינים מסוגים שונים. מהר מאוד למדתי את סוד רכות הבשר ואיזון הטעמים: בישול בסיר כבד עם מכסה הרמטי, ובישול בשני שלבים- צליה ראשונית וקצרה יחסית בחום גבוה והמשך צליה ממושכת יותר בחום נמוך. הבישול נעשה עם מעט נוזלים בסיר, כדי לרכז את נוזלי העוף או הבשר ולהעצים את נוכחות התבלינים. מתוכם בחרתי לכם שניים- קלים להכנה, נהדרים לאירוח וטעימים להפליא.
לשלוח לחבר
4 תגובות למורה לחיים
הוספת תגובה
ספרים
אין עלייך!איזה כיף לקרוא!והמתכונים השלמה נהדרת לגרגרים מהשבוע שעבר!הישר כוח!
תודה לך נטלי יקרה
תודה על המתכונים ועל החוויות שאת משתפת אותן , אתנו הקוראים.
והשאלה: באיזה שלב משתמשים בטאג׳ין ? (הכלי המרוקאי)
תודה רבה, כיף לשמוע,
בשום שלב, רק להגשה…