זוגיות נצחית עם צ'ורבה - מטבח מקומי
12 בנובמבר 2015

זוגיות נצחית עם צ’ורבה

מרק צורבה צמחוני

 

 

מודה, אני לא האדם הכי מפותח ביקום בכל מה שקשור לקשרים ארוכי טווח (עובדת על זה, אופטימית ומבטיחה להשתנות). אם אסרוק את 25 השנים האחרונות שבהם התנהלתי “כאדם בוגר”, אראה תמונה די עגומה של לא מעט אנשים אהובים ויקרים שלא נשארו בחיי מסיבה כזאת או אחרת. אבל לא רק, גם עבודות (ממש טובות) החלפתי כמו גרביים, כישרונות, שהייתי בטוחה שאני ברוכה בהם ושאתמסר להם לעד, הפסיקו לעניין אותי באחת; לימודים שסקרנו אותי הופסקו כי השתעממתי למוות, ועוד כהנה וכהנה עדויות מסמרות שיער על אשה שהיציבות ממנה והלאה.
כן, כמעט כל קשר שיש בו מן המחויבות, אפילו הבסיסית ביותר, נגמר והתחלף באחר.

היחידה ששרדה איתי את כל השנים היא רוזי, ומעולם, אפילו לא לרגע, לא חשבתי להחליף אותה. רוזי היא הקוסמטיקאית שלי מגיל 14, עת האקנה פרצה לחיי (בזכות רוזי שרדתי בגיל הזה מבלי לשנוא את עצמי כל בוקר מחדש) ומאז אנחנו יחד. תכלס, היא-היא הזוגיות הכי יציבה בחיי. אז איך קרה שמכולם דווקא רוזי היא זו ששרדה? אז אולי כי היא האשה הכי מצחיקה בעולם (רומנים הם עם מצחיק, באחריות), ואולי כי יש לה ידי זהב ולב של מלאך. ואולי כי באמת אכפת לה ממני והיא שומרת לי על עור הפנים בדבקות כבר 32 שנה כך שתמיד אראה “יאנג אנד פרש” (זה ברומנית). אבל ביננו, ולדעתי היא יודעת את זה, לא נפרדנו מעולם בגלל הצ’ורבה של אלכס. פעם בשלושה חודשים (חורף, קיץ, הצ’ורבה של אלכס תמיד מחכה לי), היא פותחת לי את הדלת ואומרת במבטא רומני כבד: לימורי, תנחשי מה אלכס הכין לך? ואני צוהלת כמו ילדה קטנה ומתמסרת לידיה העדינות ולריחות המענגים שיש בבית. בסוף הטיפול, כמו בטקס קבוע, אנחנו מתיישבות במטבחון הקטנטן שלה ואוכלות כף אחר כף מהמרק המהביל והנפלא של בעלה המסור.

לתוך המרק, המתובל בשפע תבלינים ועשבים, אלכס מוסיף בנדיבות מיץ לימון, אלא שאני תמיד מבקשת עוד לימון וסוחטת לי אותו למרק החם (שניהם משתאים על אהבתי לחמוץ-חמוץ הזה). ומה הכי כיף במרק של אלכס? הקציצות: חריפות מפלפל שחור, רכות ואווריריות כמו עננים.

ובכן, מהו סוד טעמו של מרק הצ’ורבה של אלכס? אף פעם לא נדע, את המתכון המקורי לא קבלתי מעולם (הם יודעים שאם אכין את המרק לבד, הם לא יראו אותי יותר), אבל אינסוף הניסויים במטבחי והחקירות הצולבות של כל הנשים הרומניות שפגשתי בחיי, הולידו שני מתכוני צ’ורבה מעולים ונהדרים (כמעט-כמעט כמו של אלכס), האמת? אני די מרוצה.

ובשביל הידע הכללי, לכל אזור ברומניה יש את הצ’ורבה שלו. רובם עשויים מציר בקר או מעצמות, אבל יש גם אלה שעשויים מעוף, דגים או חלקי פנים. יש כמובן גם מרקי צ’ורבה צמחוניים נהדרים, ואלה יכילו תפוחי אדמה, כרוב וקטניות. לכל מרקי הצ’ורבה עלי אדמות מכנה משותף (מלבד העובדה שהם טעימים אש) והוא שכולם חמוצים ממיץ לימון, עשירים בירק בשם לאושטיאן (כבר ההסבר) ומוגשים עם אורז לבן או אטריות.

הלֶאוּשְטִיאָן הוא עשב רומני שבלעדיו הצ’ורבה לא ייחשב לצ’ורבה. הוא מזכיר בטעמו שילוב של עלי סלרי, חמציץ ורוקט. פעם היה קל להשיגו בשווקים, היום כמעט שאין לראותו יותר. אז אם אין לכם ליד הבית ירקן רומני נחמד, החליפו את הלאושטיאן בתערובת של עלי סלרי, תרד, שמיר או כוסברה ואם יש, אז גם עלי חמציץ.

מרק צורבה אלכס עם קציצות



13 תגובות לזוגיות נצחית עם צ’ורבה

  1. TFP הגיב:

    הממ, הצד הרומני-מגיארי שלי תמיד מוסיף למרק בורש, שזה מן נוזל מותסס (אל תשאלי אותי ממה, אני רק יודע שיש משהו כזה). הבנתי ממנו שברומניה בורש זה בעצם מה שמפריד את הצ’ורבה ממרקים אחרים.

  2. Ziv הגיב:

    מתכון נהדר, איך מגיעים בתור רומניה מושבעת לקוסמטיקאית שלך ? נשמע שידוח מושלם

  3. חניתה הגיב:

    מרק הדגל של סבתא שלי 🙂 למי שגר באזור נתניה, יש בשוק בדוכן עשבי התבלין (יש אחד ידוע) לאושטיין.

  4. חני הגיב:

    השגתי שתיל לאושטיאן במשתלה וגידלתי אותו עבור אמי בגינה.

    אמי התעקשה על הוספת מלח לימון, ולא מיץ לימון, למרק הנהדר שלה.
    ולא הועילו הניסיונות שלי לשכנע אותה שסבתהּ וסבתי הסיפו לבישול מלח לימון מאחר ובעירן, יאסי, קשה היה להשיג פרי הדר בחורף…

  5. נמרוד הגיב:

    הי לימור
    פוסט חושפני משהו
    אבל לוקח את זה כאתגר לשמור על קשר
    אם כי מן הסתם כוונתך היתה לקשרים אינטנסיביים ועמוקים יותר
    ובכל זאת חשיפה משהו
    איחולים לסוף שבוע משובח

  6. תמר הגיב:

    לימור, פוסט פשוט נהדר. אולי כי הפתיח, לרגע, נדמה כי הפתיח יכול היה להיכתב עלי. אולי כי נזכרתי בנינה, הקוסמטיקאית האהובה עלי. בקיצור שילוב מופלא של דמעה, צחוק וריח טוב של אוכל.
    תמשיכי כך.
    בלי שאנחנו מכירות, אני שולחת לך חיבוק.

  7. תמר הגיב:

    הכתי את המרק הצמחוני בשבוע שעבר ויצא נהדר.
    כמו שהמלצת, הוספתי קצת מים רותחים כי המרק היה סמיך מדי.
    אכלנו אותו והוא היה נחמה גדולה. תודה.

  8. גלי הגיב:

    אני עוקבת אחריך כל שבוע במדור שלך ב”הארץ”, נהנת מהצילומים.
    הרבה פעמים אני מבשלת את מתכוניך ובעקבותיך.
    אני אוהבת את הטעמים שלך ואת הסגנון.
    הבלוג שלך נהדר והוא מוסיף גם חוויה אודיוטורית .

    תודה רבה,

הוספת תגובה


תגובה




נגישות