בעקבות הלחם האבוד
זו תמיד הרגשה נפלאה להכין אוכל משאריות: הן מאפשרות לבשלן להיות חופשי ומשוחרר במטבח, לבשל ללא מתכון, והחשוב מכל, להיות יצירתי, ועל כן להתענג פי כמה על התוצאה הסופית והאישית. ועם לחם זה הכי קל.
הצרפתים אלופים במאפים המכילים שאריות לחם ומכנים אותם בשם יצירתי לא פחות – "לחם אבוד" (Pain Perdu). לחם אבוד הוא שם לקבוצה גדולה של מאפים וקינוחים צרפתיים המכילים לחם ישן, שמנת מתוקה וחלב, סוכר, פרי, ריבה או שוקולד, לפעמים שברי מרנג, אגוזים וצימוקים. בהחלט אחד התענוגות הצרפתיים השווים.
בהשראת הצרפתים, יכינו האמריקאים משאריות לחם ישן "פרנץ' טוסט" לארוחת הבראנץ' המפורסמת בימי ראשון. האנגלים מכינים אף הם מנות דומות להפליא, אך יכנו אותן בשם "ברד-פודינג": אלה נאפים באמבט מים חמים ומוגשים בכלים אישיים. האיטלקים לעומת זאת ישתמשו בשאריות לחם ישן להסמכת מרקים ולהכנת פירורי לחם מתובלים, שמשמשים אותם לזרייה מעל מפסטות ודגים.
השבוע נשארתי עם שאריות חלה בלתי מוסברות והחלטתי לאמץ את רעיון הלחם האבוד הצרפתי ולהכין ממנו מאפה מלוח במקום המתוק והמוכר. נשמע לי רעיון לא רע בכלל. פשטידת לחם אכנה אותה, אמרתי לעצמי, פשוט, טעים וכל כך קל: מערבבים קוביות לחם ישן וללא הקרום עם חלב ושמנת מתוקה, מוסיפים גבינות וביצים, מצרפים מה שיש בבית כמו: ברוקולי, תרד, קישואים, בטטות, סלק, עגבניות, זיתים ובכלל מה שנותר ומה שאוהבים, מתבלים בתעוזה ואופים. איך לא חשבו על זה קודם?
לשלוח לחבר
ספרים
הוספת תגובה